סל הבריאות משתנה בתדירות על פי שיקולים כלכליים ותקציביים • לפתע – בתוך המוצר השוויוני המוכר, נפתח פצע מוגלתי בדמות הביטוח המשלים שמעניק שירותים חיוניים למי שיש לו כסף לשלם
אודי פרישמן, אתר ישראל היום
ניהולה של מערכת הבריאות במדינת ישראל מאופיין בהיעדר אסטרטגיה וראייה לטווח ארוך. מצב זה מוביל לכך שהמערכת לא מייצרת תוכניות סדורות. היא מונעת בעיקר מאינטרסים, משיקולים מקומיים ועכשוויים, מלחצים פוליטיים ומשליפות פופוליסטיות מהמותן.
בחוק ההסדרים מוצע להטיל על חברות הביטוח הפרטיות חובת תשלום ראשון, כך שבכל מקרה שבו אדם תובע כיסוי ביטוחי בתחום הניתוחים או הייעוצים, והוא מבוטח גם בביטוח בריאות פרטי וגם בביטוח בריאות ציבורי (שב"ן), והכיסוי קיים בשני הביטוחים – חברת הביטוח הפרטית תהיה מחויבת להפעיל את הפוליסה הפרטית לפני תוכנית שירותי הבריאות הנוספים של קופת החולים.
מדובר בהצעה שמעידה על חוסר ראיית מאקרו של מערכת הבריאות, חוסר הבנה של איך המערכת התפתחה, ובעיקר – חוסר תכנון קדימה. פרט לעובדה שתוכנית כזו לא תוכל להתקיים ברמה התפעולית, צריך להבין שלא לכל רופא ו/או לכל בית חולים בשב"ן יש הסכם עם כל חברת ביטוח, ונוסף על כך – קיימים תעריפים שונים, זמנים שונים וכדומה. תוכנית כזו לא תעמוד, כנראה, במבחן משפטי. והרי לא יעלה על הדעת שהמדינה תכתיב לאזרח איך לעשות שימוש במוצר שאותו רכש מכספו, כסף שאותו הרוויח ביושר ושעליו שילם מס הכנסה על פי דין.
על פניו, אף שהבסיס להצעה הגיוני, הפתרון המוצע……