סוכנות הביטוח חי אל העבירה את המבוטח מביטוח מנהלים לקרן פנסיה, ללא ידיעתו.
בינתיים המבוטח חלה ואיבד את כושר עבודתו.
מנורה, מנהלת קרן הפנסיה, דחתה את תביעתו בטענה שלא עברו 5 שנות האכשרה לחברותו בקרן ולכן אין לו כיסוי לאובדן כושר עבודה.
השופט אביים ברקאי, מבית משפט השלום בתל אביב, דן באחריותה של סוכנות הביטוח.
באדיבות משרד עו"ד חיים קליר
סוכנות הביטוח חי אל העבירה מבוטח לקרן פנסיה ללא ידיעתו ופגעה בזכויותיו
אלכסנדר עבד במשך 20 שנה בחברה שעוסקת בבניית סולמות. 4 שנים לאחר תחילת עבודתו, צרפה אותו המעסיקה לביטוח מנהלים בחברת מנורה באמצעות סוכנות הביטוח חי אל.
לפני מספר שנים, נפל אלכסנדר למשכב ואיבד את כושר עבודתו. הוא היה משוכנע כי מנורה תסייע לו בתקופה הקשה אליה נקלע. אולם המציאות טפחה על פניו בצורה אכזרית. מנורה הודיעה לו כי שלוש שנים קודם לכן ביטלה סוכנות חי אל את ביטוח המנהלים שלו במנורה והעבירה אותו לקרן הפנסיה מבטחים החדשה של מנורה. מה זה משנה, תהה אלכסנדר, אז תנו לי את כספי הביטוח מקרן הפנסיה שלכם.
זה מאוד משנה, השיבו במנורה. בתקנון קרן הפנסיה רשומה תקופת אכשרה של חמש שנים. היות ומחלתך החלה לפני כניסתך לקרן הפנסיה והחמירה למצב של אובדן כושר עבודה במהלך תקופת 5 שנות האכשרה, טענו נציגי מנורה, קרן הפנסיה לא תשלם לך דבר.
אלכסנדר היה המום. הוא מעולם לא חתם על הסכמה למעבר מביטוח המנהלים לקרן הפנסיה. בלית ברירה פנה לבית משפט השלום בתל אביב בתביעה נגד סוכנות הביטוח חי אל. תביעתו הונחה על שולחנו של השופט אביים ברקאי.
"אמנם אני דובר רוסית ושליטתי בעברית מוגבלת", העיד אלכסנדר בבית המשפט, "אבל שיחה על נושאים כה מהותיים כמו ביטוח ופנסיה הייתי זוכר. מעולם לא עדכנו אותי על שינוי כה דרמטי". בעדותו ניכר הכאב של מי שגילה ברגע האמת כי רשת הביטחון שלו נשמטה מתחת לרגליו ללא התראה.
בתגובתה, האשימה סוכנות הביטוח את אלכסנדר באובדן זכותו לתגמולי אובדן כושר עבודה. אלכסנדר, כך טענו, לא התעניין בביטוחים שלו. לכן אין לו להלין אלא על עצמו. אילו היה פונה אלינו היה מגלה שקיימת אופציה לביטול תקופת האכשרה באמצעות כיסוי ביטוחי מתאים, אשר נעשה באופן פרטני בין העובד לבין קרן הפנסיה. ואתם, הקשה השופט, לא הייתם צריכים למסור לו מיוזמתכם מידע על המעבר ועל הסיכונים הכרוכים בו ולשאול אותו אם הוא בכלל רוצה לעבור? לא, השיבו נציגי הסוכנות, עלינו "לא חלה חובה למסור מידע באופן אקטיבי לעניין ההצטרפות לקרן הפנסיה".
השופט ברקאי לא נותר אדיש לניסיונות ההתחמקות השקופים. מדובר ב"התנהלות מקוממת והתעלמות מוחלטת מהמבוטח", קבע בחריפות, "לא רק רשלנות היתה כאן, אלא ביטול מוחלט של המבוטח, ואדישות מופגנת לצרכיו, לגילו ולמצבו הבריאותי. סוכנות הביטוח אפילו לא התיימרה להעניק ייעוץ או הסבר כלשהו, אלא התפשטה מכל חובותיה".
הדברים הגיעו לשיא האבסורד בעדותו של מנכ"ל סוכנות הביטוח. תחילה טען כי פקידה בשם ג'ניה העניקה הסברים לאלכסנדר. אך אותה ג'ניה לא העידה במשפט. בהמשך, נאלץ להודות כי למעשה לא נערכה כל פגישת ייעוץ עם אלכסנדר. במקום זאת, טען כי האחריות להסברים הייתה על… המעסיקה. "במלוא הכבוד", נזף השופט בסוכן הביטוח, "לא המעסיקה היה בעלת המקצוע בנוגע לכיסוי הביטוחי אלא סוכן הביטוח. לא יעלה על הדעת כי את ההסברים המקצועיים תעניק חברה העוסקת בסולמות".
בניסיון נואש נוסף להתנער מאחריות, טענה סוכנות הביטוח כי במקרה של אלכסנדר, כלל לא היה צורך בייעוץ פנסיוני. גם ניסיון זה לא צלח. החוק קובע במפורש כי העברת מבוטח פעיל מביטוח קיים לקרן פנסיה חייבת להיעשות בליווי של ייעוץ פנסיוני, ציין השופט.
לבסוף, פנה השופט לבחון את טענת הסוכנות כי עשו "הסדר הרבים" עם המעסיקה ולכן הם אינם חייבים להתריע בפני מבוטחים על שינוי העלול לחורר את הכיסוי הביטוחי. באופן רגיל, הסביר השופט, עשיית ביטוח חיים מחייבת הליכי חיתום ובדיקת מצב רפואי. "הסדר רבים" הוא הסכם בין חברת הביטוח והמעסיק, לפיו כל המבוטחים מקבלים כיסוי ביטוחי ומשלמים פרמיה אחידה, ללא צורך בהליכי חיתום. אולם, גם הסדר זה לא מפשיט את סוכן הביטוח מאחריותו המקצועית למבוטח. עדיין חובתו של הסוכן לבדוק, להימנע ולהתריע מפני כל מצב של הרעה בכיסוי הביטוחי.
בסופו של יום, חייב השופט את סוכנות הביטוח בתשלום מלוא סכום התביעה בתוספת הוצאות משפט בסך 20,000 שקל בלבד. אך האם לא היה ראוי להטיל גם פיצויים עונשיים? האם פיצוי כספי בגובה הנזק מספיק כדי להרתיע סוכנויות ביטוח מהתנהלות דומה בעתיד? לדעתנו ראוי גם שהרגולטור יבדוק מדוע חברת מנורה בכלל נותנת יד למעברים בין ביטוחים מבלי לבדוק היטב אם הסוכן שלהם הזהיר את המבוטח שהמעבר עלול במצבים רבים להרע עמו.
פסק הדין חושף תופעה מדאיגה שאינה נדירה למרבה הצער. סוכנויות וחברות ביטוח רואות במבוטחים לא יותר מאמצעי להשאת רווחים. במקום לשרת את האינטרסים של המבוטחים ולהגן על זכויותיהם, הן מעדיפות את האינטרסים העסקיים שלהן גם כשאינטרסים אלה מנוגדים לטובת המבוטח. הן מוכרות פוליסות ומבצעות שינויים דרמטיים מבלי להתייעץ עם המבוטחים או אפילו ליידע אותם ובמקרים רבים בחוסר מקצועיות תוך פגיעה בזכויותיהם.