בית הדין: יש להגמיש את דרישת המגורים המשותפים מאלמנות עמיתי קרנות הפנסיה

מאות יועצי ביטוח פנסיוני, מסתערים עליכם, עובדים שכירים ועצמאיים, כשהם מפליגים בשבח הביטוח הפנסיוני ומפתים אתכם להצטרף לקרנות הפנסיה השונות.

לפני שאתם חותמים על טופסי ההצטרפות, ישנה עובדה שחשוב כי תיקחו אותה בחשבון: בפוליסת ביטוח (דוגמת ביטוח מנהלים) זכותו של המבוטח לקבוע בעצמו מי האדם שיזכה בכספי הביטוח לאחר מותו. בקרן פנסיה, משרד האוצר קובע מי מקבל את כספי הפנסיה של עמית הקרן שנפטר.

באדיבת משרד עו"ד חיים קליר ושות'

תקנוני קרן הפנסיה, הם מאוד קשיחים. ולא רק שהם קשיחים, הם גם יכולים להשתנות במהלך השנים. אתם יכולים להיכנס לקרן הפנסיה עם תקנון אחד ולסיים עם תקנון שונה לגמרי, המרע את מצבכם. לכן במקרים רבים, ללא הליך משפטי ארוך, יקיריכם לא יקבלו דבר וכספי הפנסיה ירדו לטמיון.

רונית ושי נפגשו בתחילת שנות החמישים לחייהם. היא הייתה גרושה עם ילדה בת 11. הוא היה רווק שהתגורר בבית אמו. במהלך 10 השנים הבאות התחזקה מערכת היחסים הזוגית ביניהם. בסיוע רונית התקבל שי לעבודה בחברה בה עבדה והזוגיות התהדקה על פני כל שעות היממה. רונית הכירה את כל בני המשפחה המורחבת של שי והוא הכיר את בני משפחתה. בתחילת הקשר המשיך שי להתגורר בנפרד. בהמשך נהג שי לישון בביתה של רונית שלוש פעמים בשבוע ובסופי שבוע, עד שעברו להתגורר יחד בביתה של רונית.

איתרע מזלם וזמן קצר לאחר שעברו להתגורר יחד, אובחן שי כחולה בסרטן ריאות גרורתי שלב 4. רונית ושי נאבקו יחד במחלה והאמינו כי ינצחו אותה, אולם מצבו הרפואי של שי הלך והידרדר. בחודשיו האחרונים ליוותה אותו רונית בכל הטיפולים עד שנפטר בזרועותיה, בתום למעלה מעשר שנות זוגיות.

לאחר מותו הטראגי, ביקשה רונית לקבל מקרן הפנסיה של חברת מנורה את כספי הפנסיה שצבר שם בן זוגה במהלך עשרות שנות עבודתו. אך במקום יד תומכת בשעתה הקשה, נתקלה רונית בכתף קרה. קרן הפנסיה שלנו מבטיחה את עתידה של אלמנת עמית הקרן, הודיעו לרונית מסלקי התביעות במנורה ואילו את, בכלל לא נחשבת לאלמנת המנוח. מעולם לא נישאת לו ברבנות כדת משה וישראל וגם לא היית ידועה בציבור שלו.

המומה וכואבת, החליטה רונית שהיא לא מרימה ידיים. היא הגישה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב ודרשה הכרה בה ובמנוח כידועים בציבור. תביעתה הונחה על שולחנה של השופטת יפית מזרחי-לוי.

עוד בטרם החל הדיון, הציגה רונית פסק דין בו הוכרה כידועה בציבור של המנוח לצורך קבלת קצבת שארים בביטוח הלאומי. רונית הייתה בטוחה כי בכך תמה המחלוקת. מה יותר משכנע מפסק דין הקובע מפורשות שהם היו ידועים בציבור?

אלא שאז שלפו נציגי מנורה שפן מתקנון קרן הפנסיה. לא די בכך שהייתם ידועים בציבור. עלייך להוכיח גם תקופת מינימום של מגורים משותפים לפני המוות. המוסד לביטוח לאומי מסתפק בחצי שנה. התקנון שלנו, שאושר על ידי משרד האוצר, דורש הוכחת מגורים של שנה אחת לפחות. אילו בן זוגך היה חי עוד כמה חודשים, אולי היינו מכירים בך כאלמנה.

השופטת יפית מזרחי-לוי נאלצה לנהל משפט כהלכתו. בתה של רונית, שבינתיים בגרה, העידה כי שי היה תמיד נוכח בחייה, השתתף בכל האירועים המשפחתיים, החברים שלה הכירו אותו והמשפחה ראתה בו בן משפחה. היא סיפרה כי המעבר של שי לביתם היה אמנם הדרגתי אך זאת בגלל הקושי שלה לקבל כניסת גבר חדש הביתה. על כל פנים, בשנה האחרונה לחייו, הקריבה אמה הכל עבור שי, הפסיקה לעבוד, לא ישנה בלילות וטיפלה בו במסירות סביב השעון.

נציגי מנורה לא ויתרו, מדוע המשיך המנוח לישון בבית אמו אחרי המעבר לביתך, הטיחו נציגי הקרן באישה שאיבדה את אהובה.

אכן, הודתה רונית, שי הגיע לבית אמו, אולם זאת כאשר הטיפולים הרפואיים חייבו אותו לעשות זאת. לא בכדי, אפילו תקנון קרן הפנסיה קובע כי "הכרה באלמנת עמית לא תישלל רק בשל מגורים שאינם משותפים, עקב מצב בריאותו של העמית".

נציגי מנורה המשיכו להתעקש. כעת טענו כי רונית והמנוח לא ניהלו חשבון בנק משותף. כמו כן בצוואתו, לא הותיר המנוח לרונית דבר. חשבון בנק משותף אינו תנאי לניהול משק בית משותף, השיבה השופטת, ולגבי הצוואה, מקובל מאד בזוגיות פרק ב' כי בני הזוג מסכימים ביניהם שכל אחד יוריש את רכושו רק לילדיו. אין בעובדות אלה כדי לשלול את היותם של בני הזוג ידועים בציבור.

על בסיס הראיות שהובאו במשפט, קבעה השופטת יפית מזרחי-לוי כי רונית והמנוח אכן קיימו קשר זוגי, רומנטי, רציף ואינטנסיבי בתקופה של כעשר שנים וכי התגוררו יחד יותר משנה לפני פטירת המנוח. בכל מקרה, הוסיפה השופטת, יש להגמיש את דרישת המגורים המשותפים בתקנוני קרנות הפנסיה, כאשר מדובר בזוגות מבוגרים שהכירו לאחר מערכות יחסים קודמות. בלשונה: "אין ציפייה מזוג שהכיר בשלב מאוחר, להתנהל באותו אופן שבו מתנהל זוג צעיר. בשלב זה של החיים יש להכיר בכך שבני הזוג מורגלים יותר לאורך חיים ולצורת חיים מסוימת".

רונית זכתה לבסוף בכספי קרן הפנסיה של אהובה, אולם עולה השאלה אם באמת, גם במאה ה- 21 תנאי הסף של מגורים משותפים במשך שנה עדיין דרוש. האם אין הפליה בכך שמבני זוג שנישאו ברבנות לא נדרש תנאי כזה?