מנין ההתיישנות מתחיל רק ממכתב הדחייה של חברת הביטוח

באדיבות משרד עו"ד חיים קליר ושות'

כשלושה חודשים לאחר השריפה שיגרה כלל מכתב למבוטחת ובו הודיעה כי אין בכוונתה לשלם את נזקי השריפה.  נציגי כלל הבחינו מיד כי המבוטחת פספסה את רכבת ההתיישנות.
סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח קובע כי "תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח".
המחסן נשרף ביום 19.3.15. לכן היה על המבוטחת להגיש את תביעתה לבית המשפט עד ליום 19.3.18 והיא הגישה אותה רק ביום 22.3.18, שלושה ימים לאחר חלוף תקופת ההתיישנות.
בקיצור, נציגי כלל עטו על שלושת ימי האיחור ומיהרו להגיש לשופט עדי סומך בקשה לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות.
את השופט סומך הטרידה העובדה כי התקופה שבין קרות מקרה הביטוח לבין מסירת מכתב הדחייה למבוטח, במקרה זה שלושה חודשים, אינה עוצרת את מרוץ ההתיישנות.
למכתב הדחייה, מבהיר השופט, יש חשיבות רבה. הרי רק עם קבלת מכתב הדחייה המבוטח מתוודע על טעמיה הסופיים של חברת הביטוח.
אז ורק אז מסוגל המבוטח לגבש את תביעתו בצורה נכונה וקונקרטית כנגד חברת הביטוח.
כך קבע שוב לאחרונה בית המשפט העליון בפרשת מודיעין אזרחי: "הצגת עמדת המבטחת בצורה מנומקת ובכתב, מאפשרת למבוטח להתמודד עם טענות המבטחת ולכלכל את צעדיו לנוכח מכתב הדחייה, בין אם בדרך של הערכת כדאיותה של הגשת תביעה בבית המשפט ובין אם בדרך של בחינת הצעת פשרה שיקבל מהמבטחת".
זווית נוספת לחיזוק דבריו, מצא השופט בצורך למנוע פגיעה במבוטח כאשר חברת הביטוח מעכבת את מכתב הדחייה מסיבות שונות ומשונות אצלה.
כל אותה עת מצוי המבוטח בחוסר ודאות. אין ביכולתו לגבש את עמדתו המשפטית בצורה מושכלת. לו תתעכב עמדת חברת הביטוח ותינתן בסמוך לסיום תקופת ההתיישנות (הגם שהוראות המפקח על הביטוח אוסרות זאת) או לאחריה, עשוי המבוטח להינזק מפאת התיישנות שלא הוא הביא לתולדתה.
השופט עדי סומך פסק אם כן, כי תקופת ההתיישנות מתחילה מהיום שבו הודע למבוטח על עמדתה הסופית של חברת הביטוח. לכן במקרה זה תביעת המבוטח לא התיישנה.
בשולי הדברים, ציין השופט סומך כי המבוטחת גם לא איחרה בצורה מהותית להגיש את תביעתה תוך שלוש שנים מקרות השריפה עד כי ניתן לומר שנפגעה זכותה המהותית של חברת הביטוח.
"לכל היותר ישנו איחור של ימים בודדים בלבד המצדיק להקל עם המבוטחת ולפתוח בפניה את שערי בית המשפט".
ברשותכם נבקש להזכיר גם את קיומו של סעיף 29 לחוק חוזה הביטוח. סעיף זה נותן לבית המשפט סמכות לפסוק למבוטח תגמולי ביטוח "אם נראה לו צודק לעשות כן בנסיבות העניין" אפילו במקרים שבהם המבוטח הפר תנאי בחוק או בחוזה הביטוח (במקרה זה התנאי להגשת התביעה תוך 3 שנים נמצא בחוק) באופן ש"לא השפיע השפעה של ממש על סיכון המבטח".