fbpx

מהו השכר הקובע לצורך הפרשות סוציאליות וגמלת פנסיה?

בית הדין לעבודה בירושלים דן לאחרונה בתביעה של עובד שפוטר, לאחר שנות עבודה רבות.
מר איזנברג (התובע) עבד בחברה במשך 36 שנה ובהיותו בן 61 פוטר.
תפקידו האחרון של התובע היה משנה למנכ”ל.

התביעה נסבה על זכויות הנובעות מסיום עבודת התובע אצל הנתבעת: פיצויי פיטורין; פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד; הפרשים בגין פדיון חופשה בטענה כי נכפה עליו ניצול ימי חופשה שנתית בתקופת ההודעה המוקדמת.
כן נתבע פיצוי בגין פיטורין בשל אפליה מחמת גיל ובהעדר שימוע כדין.
בית הדין האזורי לעבודה קיבל את התביעה בחלקה ופסק שבאשר לטענות בעניין העדר שימוע, ההודעה על פיטורי התובע נמסרה לו ללא התראה. אלא שגם אם התובע היה מופתע מכך, הוא לא הביע בכל דרך שהיא התנגדות לסיום ההעסקה. מתוך ההתנהלות שקדמה למכתב הפיטורין ומעדות התובע עולה כי התובע היה פגוע עוד קודם להודעת הפיטורין, מעצם העלאת הטענות מצד המנכ”ל ביחס לתפקודו והרצון לשנות את הגדרת תפקידו ותוכנו.
בנסיבות אלה עולה הרושם כי בעת הודעת הפיטורין, הוא לא היה מעוניין באמת ובתמים לעבוד עוד בנתבעת בתנאים השונים שאותם ביקש המנכ”ל להכתיב. לפיכך, גם לו היה נערך שימוע כדין, לא היה בכך כדי להשפיע על התוצאה של סיום העבודה. לפיכך, אף שנפל פגם מהותי באי קיום שימוע בכלל, הרי שנזקי העדר השימוע שוליים שכן התובע עצמו לא רצה לשנות את רוע הגזרה; טענות התובע בדבר אפליה מטעמי גיל, לא הוכחה והוא אינו זכאי לפיצוי בגינה. עם זאת, העובדה שהיה קרוב ביותר לגיל הפרישה, לא נלקחה בחשבון השיקולים בהחלטת פיטוריו, על אף שהנתבעת הייתה צריכה לקחת שיקול זה בחשבון שיקוליה. העובדה שלא נערך לתובע שימוע כדין מנעה האפשרות לשקול כראוי שיקול זה, ולמצוא פתרון לצמצום נזקי התובע.
הרקע לפיטורין היה המתח הבינאישי בין התובע למנכ”ל. עם זאת, אין מקום לדחות לחלוטין את טענות המנכ”ל על תפקוד התובע. האמור אין בו כדי לקבוע כי אכן נפלו פגמים בהתנהלות התובע כנטען, ואולם אין בכך כדי לפגוע בזכות הנתבעת לפטר את התובע. עם זאת, העובדה שלא הייתה כל היסטוריה של תלונות על תפקוד התובע, חייבה את הנתבעת לפעול ביתר שאת למניעת הפגיעה הצפויה בתובע עם הפיטורין כפועל יוצא של גילו והעובדה שעבד שנים כה ארוכות אצלה. לא נמצא כי שיקולים אלה נשקלו. למעשה המנכ”ל החליט שלא לאפשר לתובע להציע הצעות לעבודה שתתאמנה לצרכי הנתבעת ולרצונו של התובע. בהתחשב בכלל השיקולים, יש מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין כלל הפגמים בהליך הפיטורין בסך של 45,000 ₪.
אשר לפיצויי פיטורין, התובע זכאי לתשלום לפי 200% פיצויי פיטורין לתקופה שעד סוף שנת 2009 נוכח התחייבויות שניתנו לתובע בעניין ממנכ”ל הנתבעת;
אשר לתחשיב הפיצויים, הצדדים חלוקים בשאלה מהם הכספים שיש להביא בחשבון מתוך הצבור בקופת הפנסיה “כלל”. לפי הלכת דורית לוי, השאלה איזה סכום יכול המעסיק לזקוף על חשבון פיצויי פיטורים תלויה בהוראות הפוליסה (ככל שהופקה לפני שנת 2004, שמאז חל המנגנון האחיד). בענייננו הפוליסה הונפקה בשנת 1994. כעולה מהתנאים הכלליים של הפוליסה של התובע, ההוראות הנוגעות לדרך חישוב הפיצויים זהות לאלו שנידונו בעניין דורית לוי. כמו-כן, לא חל בענייננו סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים. משכך, יש להחיל את הלכת דורית לוי באופן שהמעסיק יוכל לזקוף ע”ח פיצויי פיטורים, רק את הסכום שצוין כ”סך פיצויים לצורך התחשבנות בגין זכאות העובד לפיצויים”. ודוק, הוראות הפוליסה הופכות לחלק מתנאי חוזה ההעסקה וכפופות להוראות אחרות בחוזה זה. עם זאת בנסיבות דכאן אין הסכם העסקה כתוב ודי בתנאי הפוליסה כדי לקבוע את זכויות התובע. לפיכך, התובע זכאי להפרשי פיצויי פיטורים, כאשר התוספות “רכב ניידות”, “טלפון”, “שר”פ”, “מתנות” הן חלק מהשכר הקובע, שכן מדובר בתשלומים קבועים ששולמו מידי חודש ומבלי שהתובע נדרש לעמוד בתנאי כלשהו.
אשר להודעה מוקדמת, התובע לא הוכיח נוהג בנתבעת למתן הודעה מוקדמת בת 6 חודשים; בנוסף, בנסיבות העניין הוצאת התובע לחופשה במקביל לתקופת ההודעה המוקדמת נעשתה כדין, והתובע אינו זכאי לפיצוי בגין התקופה שחפפה לתקופת ההודעה המוקדמת. משהתובע לא הוכיח כי היה זכאי לתקופת הודעה מוקדמת ארוכה מזו שניתנה לו בפועל, ומהוצאתו לחופשה במקביל לתקופת ההודעה מוקדמת נעשתה כדין, הוא אינו זכאי להפרשים עבור תקופת ההודעה המוקדמת; אשר לפדיון ימי חופשה שנתית, מאחר שהתביעה הוגשה פחות משלוש שנים לאחר מועד סיום יחסי העבודה, לתובע עומדת הזכות לפדיון מלוא ימי החופשה שעומדים לרשותו; אשר למספר ימי החופשה שעמדו לרשות התובע, ככלל, המכסה המרבית לצבירה מוגבלת לשלוש שנים, אולם ניתן לקבוע בהסכמת המעסיק מכסה מירבית גדולה יותר. ההסכם הקיבוצי בנתבעת אינו קובע הסדר אחר מזה הקבוע בחוק והוכח כי הנתבעת הסכימה שהתובע יצבור ימי חופשה ובכך העניקה לתובע הסדר המיטיב מזה הקיים בחוק חופשה שנתית. לפיכך התובע זכאי לפדיון ימי חופשה בקיזוז ימים שניצל בתקופת ההודעה המוקדמת וסכום ששולם לו; התובע אינו זכאי בנסיבות העניין לפיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי עבודה.

בשורה התחתונה: החברה הנתבעת תשלם לעובד לשעבר פיצויים בגין הפגמים בהליך הפיטורים בסך של 45,000 ₪; הפרשי פיצויי פיטורים כאשר התובע זכאי לתשלום לפי 200% פיצויי פיטורין לתקופה שעד סוף שנת 2009, וכאשר הכספים שיש להביא בחשבון מקופת קרן הפנסיה הם ‘סך הפיצויים לצורך התחשבנות בגין זכאות העובד לפיצויים’, כאמור בהלכת דורית לוי; כן זכאי התובע לפדיון חופשה שנתית כאשר הוכח כי הנתבעת הסכימה שהתובע יצבור ימי חופשה ובכך העניקה לו הסדר המיטיב מזה הקיים בחוק חופשה שנתית, וזאת בקיזוז ימים שניצל בתקופת ההודעה המוקדמת וסכום ששולם לו.

תמיד כאן לשירותכם: