בחברות רבות חסרים עובדים בגלל המלחמה, אבל תופעת הגילנות מצד המעסיקים והמדינה עדיין רווחת – הן בקבלה לעבודה
והן בקלות שבה מוותרים על המבוגרים למרות יתרונותיהם
טליה לוין , אתר מעריב
שבעה חודשים חלפו מפרוץ המלחמה, וגם אם שוק העבודה או לפחות חלקו חזר לשגרה, אי אפשר להתכחש למשבר הגדול שבמסגרתו מאות אלפי אנשים גויסו למילואים, שבו הביתה וצפויים להיות מגויסים שוב – לפחות חלקם, לצד אזרחים רבים שעדיין מפונים מביתם. ובכל זאת, האוכלוסייה שהופכת לשקופה במיוחד בזמן משבר ונפגעת גם לטווח הארוך היא אוכלוסיית העובדים המבוגרים. אף שבמקרים רבים ביכולתם לתת מענה למחסור בעובדים, חלק מהמעסיקים רואים בהם עדיין את הבעיה ולא חלק מהפתרון.
"ככל שאנחנו מתבגרים יש ירידה בביטחון התעסוקתי. צעירים מפוטרים אומנם חווים חוויה לא נעימה בעת הפיטורים, אבל המעבר שלהם מעיסוק אחד למשנהו קל הרבה יותר. עובד שמפוטר בגיל קרוב ל־60 ועדיין רוצה לשוב למעגל העבודה – סביר שייתקל בקשיים רבים", מסביר ד"ר אלכס קפלון, מרצה במחלקה למימון ובמחלקה ליזמות במכללה למינהל ומומחה בהיבטים הכלכליים של אריכות החיים.
ד"ר קפלון מסביר שאחת התופעות הנפוצות בשוק העבודה הישראלי היא, עדיין, גילנות: "לצערי, גילנות היא משהו שעדיין קיים בקרב מעסיקים. בכל זמן של מצוקה כלשהי, אי־ודאות עקב מלחמה למשל, או אפילו משבר מתמשך כמו הקורונה – אוכלוסיית המבוגרים היא הראשונה להיפגע".
בכלל, אוכלוסיות מוחלשות יותר נפגעות ראשונות."שלא יהיה שום ספק, זה עדיין קורה. למרות שאנחנו חושבים שאנחנו חברה נאורה שאין בה אפליות מגדריות מכל סוג, אנחנו עדיין רואים את ההשלכות של זה. אומנם הפערים בשנים האחרונות נסגרים, הפער המגדרי למשל, אבל עדיין לא סיימנו את המלאכה. נשים לצורך העניין, המשמשות באותו תפקיד כמו זה של גבר למשל, מרוויחות פחות. גילנות אגב, קיימת גם מצד העובדים עצמם בדיוק בגלל הסיבה הזו".
עובדים מנסים לטשטש ותק בכוונה?….
הזכרת תופעה של גילנות של עובדים כלפי עצמם, איך זה בא לידי ביטוי?
איפה אנחנו עומדים ביחס לעולם?
יש ניסיון מצדנו למנוע פגיעה מתמשכת באוכלוסיית העובדים הללו?