מה דינה של חברת ביטוח, המסרבת לכבד את הרשום בדוח ביטוח המנהלים שלה?

המבוטח קיבל דוחות שנתיים מחברת הביטוח כלל. בדוחות נרשם סכום החיסכון שנצבר במשך השנים במסלול ההוני שבפוליסה.

אולם כשהמבוטח ביקש לקבל את סכום החיסכון שנרשם בדוח, סירבה כלל לשלם אותו.

אופס… טעיתי, טענה כלל, במסלול ההוני אין בכלל כסף.

השופטת מירב קליימן, מבית הדין לעבודה בתל אביב, דנה בסוגייה

באדיבות משרד עו"ד חיים קליר ושות'

משך 31 שנה, הפריש יגאל מפרי עמלו, כספים לחברת הביטוח כלל. את הכספים הפקידה כלל בפוליסת ביטוח מנהלים, תוך חלוקתם לשני מסלולי חיסכון. הראשון, מסלול הוני, המאפשר משיכה עם פטור ממס. השני, מסלול קצבתי, המאפשר קבלת קצבה תוך תשלום מס מתאים.

כלל הבטיחה ליגאל, כי אם יזדקק לכסף לפני תום תקופת הביטוח, היא תעמיד לו הלוואות, אותן יוכל לפרוע על ידי משיכת כספים פטורים ממס מתוך המסלול ההוני.

ואכן, במהלך תקופת הביטוח, נטל יגאל הלוואות מכלל ובעת הצורך משך כספים מהמסלול ההוני הפטור ממס ופרע באמצעותם את תשלומי ההלוואות.

יגאל היה זהיר ועקב אחר הדוחות השנתיים שנשלחו אליו מכלל. הוא הקפיד בעיקר על קריאת הסכומים שנותרו במסלול ההוני, כדי לוודא שיש בהם די והותר לפרוע באמצעותם את ההלוואות.

בכל הדוחות השנתיים שהגיעו אליו ראה, יגאל כי בסכום החיסכון שנצבר במסלול ההוני יש די והותר לכיסוי הלוואותיו. בשנת 2019, נרשם בדוח שנשלח אליו כי סכום החיסכון במסלול ההוני עומד על 97,384 שקל. אולם כשביקש למשוך ממסלול זה את כל יתרת הכספים, נדהם לקבל מכתב בורשמה כלל כי הדוחות שנשלחו אליו היו שגויים. הסכום של 97,384 שקל נרשם במסלול ההוני בטעות. זאת משום שכל כספי המסלול ההוני הפטורים ממס נפדו על ידו עד שנת 2015.

בקיצור, כלל לא הייתה מוכנה לקחת אחריות על הטעויות בדוחות השנתיים שלה ויגאל ניצב בפני שוקת שבורה. יגאל הגיש תביעה בבית הדין לעבודה בתל אביב. תביעתו הונחה על שולחנה של השופטת מירב קליימן.

אין ולא יכולה להיות מחלוקת, קבעה השופטת קליימן, כי בדוחות השנתיים של כלל נפלו טעויות. אולם, הבהירה השופטת, אין להחמיר עם חברת הביטוח עד כדי כך שטעויות אלה יצמיחו למבוטח זכות לקבל כספים 'יש מאין' שלא בהתאם למסלול בו נצברו זכויותיו בפוליסה.

יחד עם זאת, הוסיפה השופטת מירב קליימן, יגאל זכאי לפיצוי בגין עוגמת הנפש שנוצרה עם ההבנה כי הדוחות שגויים ולכן לא יוכל לעמוד במחויבויות אישיות ומשפחתיות, לאחר שסבר בשגגה, כי עם תום תקופת הביטוח יהיה זכאי לסכום חד פעמי של כ-100 אלף שקל.

לסיכום, פסקה השופטת, כלל הפרה את חובתה כמבטחת להקפיד הקפדה יתרה על הפקת דוחות שנתיים מדויקים ונכונים. מדובר בדיווח מטעה שנמשך לאורך מספר שנים ושגרם למבוטח באופן טבעי עוגמת נפש מסוימת. משכך, כחלק מחובת תום הלב המוגברת המוטלת על כלל כחברת ביטוח, עליה לפצות את המבוטח על שהטעתה אותו כי עומדים לזכותו כספים למשיכה חד פעמית. בנסיבות העניין, הורתה השופטת לכלל לפצות את יגאל בסכום של 10,000 שקל. הא ותו לא.