למרבית אזרחי ישראל אין מושג איך מנוהלים כספי הפנסיה שלהם ולרוב גם היכן, לכן מה שמדהים בפרשת "סלייס", שאיבדה כ-890 מיליון שקל מכספי החוסכים, הוא בעיקר הבריחה של מדינת ישראל מאחריות. נשמע מוכר?
ניר קיפניס, אתר וואלה!
סליחה חברים על השאלה האישית, אבל אנחנו בישראל – המדינה שבה אחרי שתי דקות של שיחה, שום שאלה אינה אינטימית מדי מכדי להישאל: מה מצב קרן הפנסיה שלכם?
אם התחלתם לענות, משמע או שאתם חוסכים מצטיינים, כאלה ששולטים בכל פרט קטן באשר לאופן שבו מנוהל כספכם המיועד לגיל פרישה. לעומת זאת, אם אתם מגרדים בראשכם במבוכה ומלמלים משהו כמו: "אה, כן, הפנסיה, נראה לי שבסדר, נדמה לי שהיא במגדל, או אולי בהראל, רגע – בעצם בעבודה החדשה העבירו אותי להכשרה או לפניקס, וואי, באמת צריך לבדוק", סימן שאתם בסדר, כלומר – ממש לא בסדר, אבל לפחות כמו רוב אזרחי ישראל.
ממזרים חסרי מושג
זו לא הפעם היחידה שבה חשבתי על פנסיה בשבוע שעבר. הפעם השנייה לא הייתה על זו שלי, אלא על האומללים שחסכו דרך חברה שנקראת "סלייס", עד שהתברר שבחשבון שלה חסרים משהו כמו 900 מיליון שקל.
אומנם בכל האמור בפנסיה מדובר בסכום פעוט, אבל למי שאיבד את חסכונותיו מדובר ב-100%. איך קרה הדבר, אתם שואלים? ובכן, היו התראות, אבל מקבלי ההחלטות ברשות המפקחת על שוק ההון לא שעו אליהן בזמן וגם שהחשש הפך לעובדה, פעלו מעט מדי ובעיקר מאוחר מדי…..
במדינה נורמלית שבה יש שוק משוכלל ותחרותי, יושב כל חוסך מול ההיצע, בוחר לו בעצמו את הגורם שינהל עבורו את הכספים – ומכאן האחריות עוברת אליו ועליו: אם ישקיע במי שמנהל את כספו בתבונה, יזכה לתשואה נאה על הכסף בגיל פרישה. אם יתפתה לגורם הרפתקני יותר, הרי שהוא שם כספו על קרן הצבי. לכאורה זה בדיוק מה שקרה: חוסכים התקשרו בעצמם מול סוכנים ששיווקו מוצר מפוקפק, בניהול שלא הקפיד על הוראות הרגולציה.
אבל איך נוודא שהכסף שלנו מנוהל כהלכה ובאחריות?