מחקר הפיננסי בנוגע לגיל הפרישה מתמודד עם אתגרים מורכבים. הנתונים המפורטים ביותר על הרגלי הצריכה בישראל מקורם בסקרי הוצאות משק הבית של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), הנערכים מדי שנה ומיועדים בין השאר לחישוב מדד המחירים לצרכן ולקביעת קו העוני.
מערכת סטפוינט!
נתוני ההוצאות המפורטים ביותר הספציפיים לאוכלוסיית הגמלאים בחתכים עדכניים ומדויקים אינם תמיד זמינים באופן ממוקד. לפיכך, הניתוח הנוכחי נשען על נתוני הכנסות רשמיים מביטוח לאומי ומנתוני פנסיה ממוצעים, ומבצע קליברציה והערכה מחודשת של משקלי הצריכה על בסיס נתוני סקרים קיימים (כמו אלו שנותחו במחקרי מרכז טאוב, המתייחסים לשנים קודמות כגון 2011 ו-2018).
המעבר לגיל הפרישה מייצג שינוי רחב במבנה הפיננסי של משק הבית. בתקופת העבודה, ההכנסה נותנת המבוססת על שכר היא לרוב יציבה וגבוהה יחסית. עם הפרישה, ההכנסה הופכת להיות קצבתית, קבועה, ובדרך כלל נמוכה יותר באופן משמעותי, כשהיא צמודה בעיקר למדד המחירים לצרכן או לשכר הממוצע (במקרה של קצבאות ממשלתיות). עבור רוב הזוגות, הפרישה מביאה לירידה בהכנסה הפנויה.
בניתוח מבנה התקציב בגיל השלישי, מגלים שהאתגר הפיננסי אינו רק בירידה בהכנסה, אלא בכך שמבנה ההוצאות משתנה באופן מהותי. מצד אחד, חלה ירידה בהוצאות הקשורות לעבודה, כגון תחבורה ציבורית או רכב צמוד, ביגוד רשמי ורכישת שירותי מטפלות לילדים (אם כי הוצאות אלו כבר ירדו משמעותית בשלב קודם). מצד שני, חלה עלייה משמעותית במשקלן של הוצאות קריטיות כגון בריאות, סיעוד, תרופות ותחזוקת הדיור. אם ההכנסה הקצבתית הצוברת (פנסיה וקצבת זקנה) אינה גבוהה דיה, כל עלייה בהוצאה בלתי צפויה – במיוחד בתחום הבריאות – מאיימת מיידית על היציבות הפיננסית של הזוג כולו. היכולת של ההכנסה הקבועה לעמוד בלחץ האינפלציה והוצאות אורך החיים הבלתי נמנעות היא המבחן האמיתי של התקציב הפנסיוני.
זרמי ההכנסה של זוג גמלאים נחלקים לשלושה מרכיבים עיקריים: קצבת אזרח ותיק (המרכיב הסטטוטורי), קצבאות פנסיוניות צוברות (המרכיב העיקרי המממן את רמת החיים) והכנסות הוניות (חסכונות נזילים או שכירות).
A. קצבת אזרח ותיק (קצבת זיקנה)
קצבת אזרח ותיק (זיקנה), המשולמת על ידי המוסד לביטוח לאומי, מהווה רשת ביטחון סוציאלית. גובה הקצבה אינו תלוי בהכנסות פנסיוניות או בהון, אלא אם הן עוברות תקרות מוגדרות (מבחן הכנסות).
1. סכומי הבסיס והתלות בגיל ובסטטוס
הסכומים משתנים בהתאם למצב המשפחתי ולגיל. נכון לאומדני 2025, זוג גמלאים (עד גיל 70) ללא תלויים מקבל קצבת בסיס חודשית של 6,751 ₪. זוג שבו שני בני הזוג הגיעו לגיל 80 ומעלה מקבל קצבת בסיס משופרת של 6,883 ₪. סכומים אלה עשויים לעלות באמצעות תוספות: תוספת ותק הניתנת עבור שנות ביטוח, ותוספת דחיית קצבה הניתנת למי שבחר להמשיך לעבוד מעבר לגיל הפרישה. הקצבה הסטטוטורית מהווה את הרצפה הכלכלית, אך אינה מספיקה כשלעצמה למימון סל קיום מינימלי (כפי שיפורט בסעיף IV).
2. מבחני הכנסה: דילמת שילוב העבודה בגיל הפרישה
הזכאות לקצבת אזרח ותיק מלאה כפופה למבחן הכנסה, שנועד למנוע קבלת קצבה על ידי זוגות בעלי יכולת כלכלית גבוהה. לזוג גמלאים, תקרת ההכנסה משתנה לפי מקור ההכנסה:
הכנסה מעבודה: הכנסה חודשית מעבודה של מעל 13,040 ₪ תביא להפחתה, או שלילת הקצבה.
הכנסה לא מעבודה (פנסיה, הון, רנטה): הכנסה חודשית שאינה מעבודה העולה על 26,080 ₪.
מערכת התקרות יוצרת דילמה משמעותית. אם הכנסת הזוג מפנסיה נמוכה, שילוב עבודה חלקית אפשרי ורצוי. אולם, עבור זוגות רבים המשתייכים למעמד הביניים הפנסיוני, שילוב של פנסיה צוברת ממוצעת יחד עם נכסים מניבים, מקרב אותם לתקרת ההכנסה הלא-מעבודה. אם זוג כזה בוחר לשלב גם עבודה חלקית (לשם השלמת הכנסה או סיפוק אישי), הוא עשוי לעמוד בפני הפחתת קצבת הזקנה, שפוגעת בכדאיות הכלכלית של העבודה המאוחרת. הניתוח מצביע על כך שהתקרה של 13,040 ₪ (מעבודה) אינה גבוהה בהתחשב בכך שהיא כוללת את שכרם של שני בני הזוג אם שניהם ממשיכים לעבוד. מערכת זו דורשת תכנון פיננסי דקדקני כדי למנוע שלילת רכיב ההכנסה הסטטוטורי.
B. הכנסות פנסיוניות צוברות ומאזן מגדרי
הכנסה מפנסיה צוברת (קרן פנסיה או ביטוח מנהלים) היא המרכיב הדומיננטי וקובע הרמה הכלכלית בגיל הפרישה, הרבה מעבר לגובה קצבת אזרח ותיק.
1. גובה הפנסיה הממוצעת – הבסיס האמיתי לתקציב
נתוני למ"ס, המתייחסים לבני 65 ומעלה שאינם עובדים, מספקים תמונה על המצב הקיים. על פי נתוני 2018 (כולל הכנסה מפנסיה ורנטה מחו"ל), ההכנסה החודשית הממוצעת מפנסיה עמדה על 6,200 ₪.
כאשר מפרקים נתון זה לפי מגדר, מתגלה פער מובהק:
גברים: 7,761 ₪ חודשי בממוצע.
נשים: 5,040 ₪ חודשי בממוצע.
בהנחה כי זוג גמלאים ממוצע מורכב מבני זוג שמקבלים פנסיה בהתאם לממוצעים הללו, ההכנסה הפנסיונית הצוברת המשוערת שלהם מסתכמת בכ-12,801 ₪ ברוטו. יחד עם קצבת אזרח ותיק, סך ההכנסה הקצבתית הבסיסית של זוג ממוצע עומד על כ-19,552 ₪ ברוטו.
2. ניתוח הפער המגדרי והשלכותיו על תקציב הזוג
קיים פער מגדרי משמעותי בהכנסות הפנסיוניות (כ-45% לטובת הגברים, על פי הנתונים הממוצעים). פער זה נובע ממסלולי תעסוקה שונים, פערי שכר מגדריים לאורך השנים, והפסקות תעסוקה לטיפול במשפחה.
הפער המגדרי מציב סיכון כלכלי דרמטי על סיכון אריכות החיים, במיוחד עבור נשים. מאחר שנשים חיות בממוצע יותר מגברים, האלמנות נאלצות להתמודד עם שנים ארוכות בגיל זקנה מופלגת. כאשר בן הזוג נפטר, הקצבה המשפחתית הצוברת פוחתת באופן ניכר (בקרנות פנסיה צוברות, האלמנה מקבלת לרוב 30% עד 60% מקצבתו של המנוח), בעוד הוצאות הדיור והאחזקה נשארות כמעט זהות. כתוצאה מכך, האישה הופכת פגיעה יותר מבחינה כלכלית, במיוחד כאשר הפנסיה האישית שלה הייתה נמוכה מלכתחילה. על כן, תכנון פרישה זוגי (באמצעות סימולטורים) חייב לקחת בחשבון את חלוקת החיסכון והפנסיה הצפויה בשלב האלמנות.
3. הכנסות מהון ונכסים (החלק ה"נסתר" בתקציב)
הכנסות מהון ונכסים תורמות משמעותית ליציבות הפיננסית של זוגות רבים. נתוני למ"ס הכלליים לשנת 2011 הראו כי הכנסה מהון (הנובעת ברובה מהכנסה בעין בגין מגורים בדירה בבעלות) עמדה על 19% מסך ההכנסות. בגיל הפרישה, הכנסה זו באה לידי ביטוי בשני אופנים עיקריים:
חיסכון בשכר דירה: אם הדירה בבעלות, הזוג חוסך את ההוצאה הגדולה ביותר בתקציב.
הכנסה שוטפת מהשקעות: הכנסה משכר דירה מנכס נוסף או פדיון חסכונות נזילים. פדיון קרנות השתלמות, למשל, עשוי להיתרגם להכנסה חודשית ממוצעת של 808 ₪ (בנתוני 2011) , ומהווה מקור חשוב למימון הוצאות גדולות חד-פעמיות או כבור תקציבי קבוע.
הכנסות אלה, אף שהן משפרות את המאזן, עשויות לפגוע בזכאות לקצבת אזרח ותיק אם הן חוצות את תקרת ה-26,080 ₪ להכנסה שאינה מעבודה.
מבנה ההוצאות ורכיבי צריכה מרכזיים בגיל השלישי
כדי לאמוד את הוצאותיו של זוג גמלאים, יש להתאים את מבנה הצריכה הכללי של משקי הבית בישראל (המסופק על ידי הלמ"ס ) לצרכים הספציפיים של הגיל השלישי. התאמה זו מחייבת הגדלת משקלן של קטגוריות כגון בריאות ודיור, והפחתת משקלן של קטגוריות הקשורות לעבודה, כגון תחבורה והוצאות נלוות. יש להתחשב גם בהשפעת שחיקת כוח הקנייה הכללית, שכן ירידה של 2.5% בכוח הקנייה של השכר החודשי בתקופה נתונה משפיעה ישירות על יכולת הגמלאים לרכוש מוצרים ושירותים במחירים קבועים.
קטגוריות הוצאה קריטיות לזוג גמלאים
1. דיור ואחזקה (הרכיב הדומיננטי)
הוצאות הדיור נותרות המרכיב הגדול ביותר בתקציב. אפילו זוגות שבבעלותם דירה נדרשים לשאת בעלויות גבוהות של ארנונה, ועד בית, ביטוח מבנה ושיפוצים ותיקונים בלתי צפויים, אשר עשויים לעלות באופן משמעותי במבנים ישנים. עבור גמלאים עניים שאינם בעלי דירה, שכר הדירה מהווה את הסיכון התקציבי הגדול ביותר. זוגות אלו נאלצים לעמוד במבחני הכנסה נוקשים כדי לקבל סיוע ממשלתי בתשלומים כגון ארנונה. ההכנסה בעין הכלולה במחקרי הלמ"ס (בגין מגורים בדירה בבעלות) מציגה את החיסכון העצום הטמון בבעלות על דירה בגיל זה.
2. בריאות וסיעוד (הוצאה בלתי נמנעת)
העלייה בהוצאות הבריאות היא בלתי נמנעת בגיל השלישי. הוצאות אלה כוללות לא רק השתתפות עצמית בסל הבריאות הממשלתי, אלא גם ביטוחים משלימים, ביטוחי שיניים, רכישת תרופות שאינן בסל הציבורי ופנייה לרפואה פרטית. הטיפול הסיעודי מהווה את הסיכון התקציבי מסדר ראשון.
גמלת סיעוד: גמלה זו מספקת סל שירותים קריטי (טיפול ביתי, מרכז יום, משדר מצוקה) או תשלום כספי למי שזקוק לסיוע משמעותי בפעולות יומיומיות. עם זאת, הזכאות לגמלת סיעוד כפופה למבחן הכנסות קפדני. נתוני העבר (נכון ל-2016) הראו תקרות הכנסה נמוכות באופן יחסי. משמעות הדבר היא שזוג גמלאים עם הכנסה פנסיונית ממוצעת של כ-19,500 ₪ עלול להיפסל מלקבל את גמלת הסיעוד הממשלתית או לקבל אותה באופן חלקי בלבד. במקרה כזה, הזוג ייאלץ לממן טיפול סיעודי יקר (אשר יכול להגיע לעשרות אלפי שקלים) באופן פרטי, מה שמביא לשחיקה מהירה של כלל הנכסים והחסכונות שצברו.
3. הוצאות צריכה בסיסיות
הוצאות המזון מחזיקות במשקל גבוה בתקציב הכללי, והן רגישות במיוחד לאינפלציה. הוצאות על תחבורה ותקשורת נוטות לרדת יחסית לגיל העבודה, אך עלויות התקשורת המודרניות (אינטרנט, סלולר) הן קריטיות לשמירת קשרים חברתיים ונגישות לשירותים ממשלתיים ובנקאיים.
המאזן הפיננסי: מידול תקציב וניתוח פערים
המודל הבסיסי: תרחיש קצבת זקנה בלבד (The Poverty Threshold)
תרחיש זה מייצג את הזוגות המוחלשים ביותר, אלו שבמהלך חייהם צברו מעט מאוד חיסכון פנסיוני, או שלא עמדו בתנאי הצבירה. הנחת הבסיס היא שהכנסתם היחידה היא קצבת אזרח ותיק בסיסית, העומדת על 6,751 ₪ (עד גיל 70).
בהשוואה להוצאה חודשית משוערת של 19,400 ₪ , קיים פער שלילי עצום של כ-12,649 ₪ בחודש. קצבת אזרח ותיק לבדה אינה מכסה אפילו שליש מעלות סל קיום ממוצע. זוגות אלו נמצאים, ללא ספק, מתחת לקו העוני, ונאלצים להסתמך על תשלומים ממשלתיים נוספים כגון השלמת הכנסה וסיוע סוציאלי (כולל שירותי ייעוץ קריטיים הניתנים על ידי גורמים מוסמכים). המדיניות הנוכחית מאלצת את הזוגות הללו להיות במצב של עוני מוצהר כדי לקבל סיוע, עובדה המצביעה על כשל מבני בהגדרת סל הקיום המינימלי המקובל בחברה.
0
המודל הממוצע: תרחיש הפנסיה הצוברת הממוצעת
מודל זה מייצג את "מעמד הביניים הפנסיוני", הזוגות המהווים את מרכז ההתפלגות. הנחת הבסיס היא שהם מקבלים את ההכנסה הקצבתית הממוצעת של 19,552 ₪ ברוטו (טבלה 1).
לאחר קיבוע זכויות וניכוי מס הכנסה (המותאם להטבות לגמלאים), מס בריאות ודמי ביטוח לאומי מינימליים, ההכנסה נטו מוערכת בכ-18,000–18,500 ₪. כאשר משווים זאת להוצאה החודשית המשוערת (19,400 ₪), המאזן הפיננסי הוא שברירי מאוד, לרוב שלילי קל (בטווח של 1,000–1,400 ₪ הפסד חודשי), או בקושי מאוזן.
המסקנה הנגזרת מניתוח זה היא שמעמד הביניים הפנסיוני נמצא תחת לחץ כלכלי מתמיד. היעדר עודף תקציבי משמעותי פירושו שלזוג אין כל חיץ להתמודדות עם הוצאה בלתי צפויה, כגון ניתוח פרטי, החלפת מוצר חשמלי גדול, או, החשוב ביותר, מימון צרכי סיעוד שאינם מכוסים על ידי הביטוח הלאומי. זוגות אלה נאלצים לחיות על שחיקה מתמדת של חסכונותיהם הנזילים. בנוסף, קבוצה זו פגיעה ביותר לשחיקת כוח הקנייה הנגרמת על ידי אינפלציה, שכן אין להם יכולת להגדיל את הכנסותיהם הקבועות.
המודל האמיד: תרחיש הפנסיה הגבוהה וההון
תרחיש זה מייצג זוגות שצברו פנסיה גבוהה משמעותית (למשל, שני בני הזוג עבדו בשירות המדינה וזכאים לפנסיה תקציבית, או שיש להם פנסיה מקיפה גבוהה בשילוב נכסים מניבים). הכנסתם ברוטו עולה לרוב על 30,000 ₪ בחודש.
זוג כזה עשוי לאבד את קצבת אזרח ותיק המלאה (בשל חציית תקרת ההכנסה הלא-מעבודה, 26,080 ₪). עם זאת, ההכנסה הפנסיונית הגבוהה וההון הקיים מספקים רמת חיים גבוהה יחסית. האתגר המרכזי של זוגות אלה אינו קיום, אלא ניהול מיטבי של ההון, תכנון מס (באמצעות קיבוע זכויות) ואופטימיזציה של תזרים המזומנים הפנסיוני.
כלי תכנון ואופטימיזציה
תכנון פרישה מדויק הוא חיוני עבור כל זוג גמלאים, אך במיוחד עבור אלו המשתייכים למודל הממוצע, שם כל אלף שקלים משפיע על המאזן החודשי. יש להשתמש באופן פעיל במחשבונים ובסימולטורים פנסיוניים (המוצעים על ידי גופים מוסדיים ורגולטוריים) כדי לקבל הערכה מדויקת של הקצבה החודשית הצפויה. תכנון זה חייב להתייחס הן לגיל הפרישה המשתנה של כל אחד מבני הזוג והן לתכנון ארוך טווח להתמודדות עם סיכון האלמנות, תוך הבטחת מקור הכנסה יציב לבת הזוג שצפויה לחיות זמן רב יותר.
אחד הכלים החשובים ביותר לשיפור ההכנסה הפנויה נטו הוא קיבוע זכויות, המאפשר פטור ממס על חלק משמעותי מהקצבה הפנסיונית. זהו מנוף פיננסי חיוני לזוגות האמידים והממוצעים כאחד.
זכויות קריטיות והדרך למיצוין
מיצוי זכויות הוא המפתח להישרדות פיננסית עבור הזוגות במודל הבסיסי וליציבות עבור המודל הממוצע.
השלמת הכנסה: מיועדת לזוגות שקצבתם אינה מספיקה. הזכאות כפופה למבחני יכולת נוקשים. שירותי הייעוץ לאזרח הוותיק בביטוח לאומי משמשים כנקודת גישה חיונית לסיוע זה.
גמלת סיעוד: כפי שצוין, גמלה זו חיונית, אך מבחן ההכנסות שלה מונע מהמעמד הממוצע לזכות בסיוע מלא. זוגות אלו נדרשים לתכנן מראש כיצד יממנו טיפול סיעודי יקר אם לא יעמדו בתנאי הסף להשתתפות ממשלתית.
המלצות מדיניות ואסטרטגיה חברתית
הניתוח מצביע על מספר כשלים מבניים המחייבים מענה מדיניות מיידי:
התמודדות עם הפער המגדרי בסיכון אריכות ימים: המדינה נדרשת לבחון רפורמות בתחום החיסכון הפנסיוני שיבטיחו צמצום הפערים המגדריים המובנים. רפורמות אלה יכולות לכלול מנגנונים להעברה אוטומטית של חלק מחסכונות הפנסיה הצוברת בין בני זוג במהלך שנות העבודה, במיוחד במקרים בהם אחד מבני הזוג הפסיק לעבוד כדי לטפל בילדים או בבית.
בחינה מחדש של מבחני ההכנסה לעידוד עבודה: תקרת ההכנסה מעבודה (13,040 ₪ לזוג) יוצרת תמריץ שלילי ברור לשילוב עבודה בגיל הפרישה. הקלה בתקרות אלו, או יצירת מסלול תמריץ שאינו פוגע בקצבת אזרח ותיק (המשמשת כרשת ביטחון בסיסית), עשויה לעודד גמלאים בעלי יכולת להישאר בשוק העבודה ובכך לשפר משמעותית את המאזן הפיננסי שלהם.
יישום סל קיום מינימלי עדכני: קצבת אזרח ותיק אינה מהווה סל קיום מינימלי מספק. המדינה נדרשת להגדיר סל קיום מינימלי עדכני לגמלאים, שישקף את עלויות הדיור והבריאות האמיתיות, ולהצמיד את רשת הביטחון הבסיסית למדד זה. צעד זה חיוני כדי למנוע דחיקת זוגות פנסיוניים רבים אל מתחת לקו העוני, כפי שקורה במודל הבסיסי, ולהבטיח שקצבאות הזקנה ישמרו על כוח קנייה ראוי אל מול האינפלציה.