שופט למבוטח שאיבד את כושר עבודתו: לא ערערת תוך 90 יום, איבדת את תביעתך

עמית בקרן פנסיה איבד את כושר עבודתו. מנורה, מנהלת קרן הפנסיה דחתה את תביעתו.

העמית ערער על החלטת הקרן לוועדת הערר של מנורה. זו דחתה את תביעתו על הסף בטענת התיישנות. למרות שפנה בתוך תקופת ההתיישנות של שבע שנים הקבועה בחוק ההתיישנות ואפילו בתוך תקופת ההתיישנות המקוצרת של שלוש שנים הקבועה בחוק חוזה הביטוח.

האם השופט אלעד שביון, מבית הדין לעבודה בתל אביב, יציל אותו?

באדיבות משרד עו"ד חיים קליר ושות'

רן הינו טייס ומדריך טיסה. עקב בעיות רפואיות הוא פוטר מעבודתו. מזל, חשב ערן בינו לבינו, שהצטרפתי כעמית בקרן הפנסיה מנורה מבטחים. פנסיית הנכות המגיעה לי מהקרן עקב אובדן כושר עבודה, תוכל להחזיק אותי מעל המים.
ערן פנה למנורה, אך זו השיבה את פניו ריקם. הועדה הרפואית שלנו, הודיעה מנורה, קבעה שאין סיבה רפואית מספקת לפרישתך מעבודה. אתה מסוגל לעבוד בעבודה מתאימה בהיקף משרה מלאה. לא מגיע לך דבר מהקרן.
בשל נסיבות אישיות, פנה ערן לעורך דין רק כעבור חצי שנה, וזה הגיש בשמו ערעור לוועדת הערר של מנורה.

לא חלפו יומיים. ערן קיבל הודעה ממנורה כי ערעורו נדחה "בשל התיישנות". כאשר דחינו את תביעתך לפנסיית נכות, הסבירה מנורה, הודענו לך כי השגות בנושאים רפואיים על החלטת הוועדה הרפואית יש לשלוח בתוך 90 יום. הואיל והערעור הוגש לאחר שחלפו 90 יום, לא נוכל לדון בערעור והוא נדחה בשל התיישנות. כך סתמה מנורה את הגולל על זכותו של ערן לפנסיית הנכות מבלי לדון בערעורו לגופו של עניין.

הייתכן שזכויות סוציאליות חשובות, כמו הזכות לפנסיית נכות, יתיישנו בפרק זמן כה קצר של 90 יום?!
אם תשאלו את השופט אלעד שביון מבית הדין לעבודה בתל אביב, אליו פנה ערן, התשובה, למרבה הפלא, תהיה חיובית.
אבל מנורה עצמה כתבה במכתב כי תקופת ההתיישנות היא 3 שנים, הקשה ערן. הכיצד ייתכן שתקופת התיישנות בת 3 שנים תסתיים כעבור 90 יום בלבד?!
זה פשוט, הבהיר השופט שביון לערן הנדהם. יש תקופת התיישנות לערעור בנושאים רפואיים של 90 יום. מה שכתבו לך במכתב כי קיימת תקופת התיישנות של 3 שנים נכתב להשכלתך הכללית. כדי שתדע, שקיים דבר כזה ששמו התיישנות תוך 3 שנים. במנורה לא התכוונו שזה נוגע לך אישית.
בקיצור, למרות שמנורה הזהירה את ערן שהוא יכול להגיש תביעה לבית הדין לעבודה תוך 3 שנים ולמרות שהוא הגיש את תביעתו תוך 3 שנים, דחה השופט שביון את תביעתו של ערן על הסף ושלל ממנו, בניגוד לכללי הצדק הטבעי, את הזכות החוקתית לערער בפני ערכאה שיפוטית על העוול שנעשה לו.
חבל שהשופט שביון לא עיין בפסק דינו של השופט אייל אברהמי מבית הדין האזורי לעבודה בירושלים שהובא באתר משרדנו. השופט אברהמי קבע שם כי לפי סעיף 19 לחוק ההתיישנות זה בלתי חוקי לקבוע התיישנות קצרה מששה חודשים. הוראות התיישנות של 45 יום או של 90 יום קצרות מששה חודשים. לכן אין להן כל תוקף.
ואנו נוסיף כי בהיות פנסיית הנכות רכיב ביטוחי בתקנון קרן הפנסיה כקבוע בתקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים בדבר כיסויים ביטוחיים בקופות גמל, יש להחיל על פנסיית הנכות את סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח הקובע תקופת התיישנות של 3 שנים מינימום עליה לא ניתן להתנות אלא לטובת המבוטח.
ועוד יש להוסיף כי תקנון קרן פנסיה הינו חוזה אחיד כפי שנקבע לא אחת בפסיקת בית המשפט העליון. חוק החוזים האחידים קובע כי תנאי בחוזה אחיד המגביל זכות לפי דין ובענייננו את תקופת ההתיישנות הקבועה בדין, חזקה עליו שהוא תנאי מקפח שבית הדין רשאי לבטלו או לשנותו. חבל שהשופט שביון ראה עצמו כמי שכבול להוראות התקנון, ולא עשה שימוש בסמכות שהמחוקק העניק לו להבקיע את חומות הקיפוח שיוצר התקנון.
התוצאה אליה הגיע השופט שביון, לא רק שאינה עולה בקנה אחד עם הדין, אלא שהיא גם ובכל הכבוד אינה מתקבלת על הדעת. היעלה על הדעת שזכויות סוציאליות יהיו נתונות לתקופת התיישנות כה קצרה?! היעלה על הדעת שדווקא במימוש הזכות לפנסיית נכות, הנוגעת למצב רפואי, כשהאדם מצוי בתקופת מחלה וטרוד בחוליו, יהא על המבוטח לטפל מול קרן הפנסיה בפרק זמן כה קצר של 90 יום בלבד?
קביעת תקופת התיישנות כה קצרה כמוה כמדת סדום ואינה מתאימה למדינת רווחה כפי שמדינת ישראל מתיימרת להיות.