מוקד טלפוני חסר רישיון הצליח להוציא ממגדל יותר ממיליון שקל בעמלות.
העוקץ בוצע באמצעות סוכן “עוקף חוק” ופוליסות שלא נמכרו מעולם.
ולמה השופטת הבכירה ניצה מימון הטילה על מגדל רק 40 אחוז אחריות לעוקץ לעומת 60 אחוז על הסוכן שבינתיים חלה בדמנציה.
באדיבות משרד עו"ד חיים קליר ושות'
המוקד הטלפוני "עסקה שווה", עסק במכירת מוצרים בשיחות מרחוק. באחד הימים גילו מפעילי המוקד כמה קל לנצל את תאוות הבצע של אנשי הביטוח כדי להפוך את המוקד שלהם לבוננזה.
חברות הביטוח מקדימות לשלם לסוכני הביטוח שלהם "עמלות היקף" עבור פוליסות ביטוח חיים ובריאות. עמלות אלה נותרות בידי הסוכן, אלא אם כן המבוטחים מבטלים את הפוליסות תוך שנה. אלא שלמפעילי המוקד לא היה רישיון סוכן ולחברות הביטוח אסור לשלם עמלות למי שאינו סוכן ביטוח מורשה. חברות הביטוח חייבות גם לפקח על סוכן הביטוח שיביא להן רק הצעות ביטוח אותנטיות עם הקלטות של שיחות המכירה. מפעילי המוקד טיכסו עצה ומצאו פתרון: הם יפעילו סוכן מורשה עוקף חוק והסוכן ימצא חברת ביטוח שתעלים עין.
ואכן בעלי מוקד "עסקה שווה" מצאו סוכן מורשה כזה. הם חתמו אתו על הסכם, שלפיו המוקד יעביר אל הסוכן הצעות ביטוח והוא כסוכן ביטוח מורשה, יאשר בחתימתו כי הצעות הביטוח אותנטיות, יעביר אותן לחברת הביטוח, יקבל לידיו את העמלות ויתחלק בשלל עם בעלי המוקד: 80 אחוז מעמלות ההיקף למוקד ו- 20 אחוז לסוכן.
כעת נותר למצוא חברת ביטוח שלא תפשפש יותר מידי באוטנטיות של הצעות הביטוח. הסוכן פנה למגדל וזו חתמה עמו על הסכם לשיווק פוליסות ביטוח חיים ובריאות. כך נפתחה הדלת לביצוע ההונאה: במהלך 4 חודשים, הזרים מוקד "עסקה שווה" לסוכן הביטוח לא פחות מ- 1,400 הצעות ביטוח. למרות שלהצעות הביטוח לא צורפו הקלטות של שיחות המכירה, כמתחייב מפסיקת בתי המשפט, אישר הסוכן בחתימתו את האותנטיות שלהן והעבירן למגדל. זו התבשמה מכמות הצעות הביטוח שהועברו אליה, הפיקה פוליסות, והקדימה לשלם לסוכן עמלות היקף בסכום של למעלה ממיליון שקל, מבלי לבקש אפילו בדל של ראיה לאותנטיות ההצעות. הסוכן העביר מיד 80 אחוז מהעמלות למוקד "עסקה שווה".
לא עבר זמן רב ואל מגדל החלו לזרום פניות בהולות של מבוטחים שנדהמו לגלות בחשבון הבנק שלהם כי מגדל גובה מהם פרמיות על ביטוחים שהם מעולם לא רכשו. מגדל, מצידה, דרשה מהסוכן להשיב את המקדמות עבור העמלות ששילמה לו. בתשובה קיבלה מגדל מכתב מעורך דין: "הסוכן חלה בדמנציה ונפל קרבן להונאה מצד מפעילי המוקד". עורך הדין האשים גם את מגדל במעל: "מגדל עודדה הפעלת מוקדי מכירות טלפוניים של הפוליסות, תוך נטילת הסיכון למעשי הונאה מסוג זה, כאשר הסוכן אישר למעשה טפסי הצעות ביטוח מזויפים, שסופקו לו על ידי מפעילי המוקד".
משוכנעת בצדקתה כי על לא עוול בכפה נפלה קורבן לעוקץ, פנתה מגדל לבית משפט השלום בפתח תקווה והגישה תביעה להחזר כל המקדמות. התביעה הונחה על שולחנה של השופטת הבכירה ניצה מימון שעשוע.
וכך הגדירה השופטת מימון שעשוע את המחלוקת בין מגדל לסוכן: "האם ידעה מגדל על הפעלת המוקד על ידי הסוכן, בין אם ידיעה מפורשת ובין אם בעצימת עיניים נוכח חשד ברור שהיה עליה לבררו, ובכך נטלה סיכון למעשי התרמית של המוקד, מהם נפגעו הן מגדל והן הסוכן".
אנשי מפתח במגדל התייצבו בבית המשפט. הם העידו כי הסוכן הציג עצמו כמי שמדבר אישית עם לקוחות, מסביר להם את פרטי הפוליסה ואף עורך עבורם את הצעות הביטוח. עוד העידו כי בעקבות גל ביטול הפוליסות הסוכן הבטיח שכל מכירה טלפונית תלווה בהקלטה וכי הוא יחתום על הצעת הביטוח רק אחרי שיקשיב לשיחה ויאשר את תקינותה. הם לא טרחו לבדוק את נכונות הצהרות והבטחות הסוכן. גם העובדה שרוב הפוליסות נמכרו למבוטחים מהמגזר הערבי, בעוד הסוכן אינו דובר ערבית ולכן לא יכול היה לשוחח עמם אישית, לא הדליקה אצלם כל נורה אדומה.
מהעדויות ומהתכתובות, כך סיכמה השופטת בפסק דינה, עולה כי לפחות במחצית התקופה ידע המפקח מטעם מגדל, ולמצער היה עליו לדעת, שהשיווק מתבצע באמצעות מוקד חיצוני. במצב זה, היה על מגדל לערוך בירור מעמיק יותר עם הסוכן לגבי פעילות השיווק הטלפוני במגזר הערבי. קל וחומר בעת הגעת מכתבי המבוטחים שהכחישו כי ביצעו עסקה ביטוחית כלשהי.
בסופו של יום, קבעה השופטת, האחריות לאובדן כספי העמלות מתחלקת בין הסוכן (60 אחוז) לבין מגדל (40 אחוז). הסוכן הוא שביצע את ההפרות בפועל וחתם על ההצעות המזויפות, אולם מגדל תרמה ברשלנותה להיווצרות ההפסד, כאשר לא פיקחה, לא בדקה ואפשרה חלוקת עמלות חריגה שבה רוב הכסף זרם לסוכן ולמוקד לפני תום השנה הראשונה להפקת הפוליסות.
לעניות דעתי, הטלת האחריות העיקרית על סוכן הביטוח אינה עושה צדק. אכן, סוכן הביטוח היה מודע לפעילות הבלתי חוקית של המוקד, אולם מגדל כשלה בתפקידה כמבטחת. מגדל היא חברה עתירת משאבים עם רווח שנתי נקי של יותר מחצי מיליארד שקל. ממשלת ישראל הפקידה בנאמנותה למעלה מ-50 מיליארד שקל חסכונות פנסיה וביטוח חיים של הציבור. מגדל נהנית ממידע מקצועי ומסוללות של חוקרים ועורכי דין. כשמדובר בחולים סיעודיים, אלמנות ויתומים, נכים פגועי גוף ונפש ואנשים שאיבדו את רכושם ופרנסתם, מגדל מפעילה את צבא חוקריה ועורכי דינה ומשקיעה הון עתק על ניהול משפטים שראוי היה שלא יגיעו כלל לבתי המשפט.
לעומת זאת, כשמדובר בסוכן ביטוח המכניס לחברה מאות פוליסות בחודש, מגדל מעדיפה לא לדעת, לא לשאול, לא לחקור ולהעסיק את בתי המשפט ברדיפת סוכן שהיא עצמה לא מילאה את חובתה לפקח עליו כראוי ובינתיים גם חלה בדמנציה. מן הראוי היה שבית המשפט יראה במגדל אשמה עיקרית באובדן כספי המבוטחים, שהרי מכספם היא שילמה את העמלות והם הניזוקים העיקריים בפרשה.