האם חברת הביטוח תנצל אסון שפקד את המבוטחים כדי לטעון התיישנות?

חברת הביטוח הפחיתה מבני זוג, מבוטחיה, חלק ניכר מתגמולי הביטוח.
המבוטחים פנו אינספור פעמים בטרוניה להראל. זו לא השיבה להם. בינתיים פקדה את הבעל מחלה קשה.
בני הזוג נאלצו להשקיע את כל מרצם וזמנם בהתמודדות עם המחלה והתפנו להגיש תביעה לבית המשפט רק חודש אחד לאחר תום שלוש שנות ההתיישנות.

האם הראל תנצל את האיחור כדי לטעון שהתביעה התיישנה?

באדיבות משרד עו"ד חיים קליר ושות'

האם הראל תנצל אסון שפקד את המבוטחים כדי לטעון התיישנות?
באחד מימי החורף הגשומים במיוחד, הוצפה דירת בני הזוג יעל ואברהם. חפצים שונים בדירה נרטבו וניזוקו לחלוטין, ביניהם גם שטיח פרסי יקר. בני הזוג מיהרו ופנו לחברת הראל, שביטחה את תכולת הדירה.
כחודש לאחר אירוע ההצפה, העבירה הראל תשלום למבוטחים. לכאורה, הכל טוב ויפה. אלא שהתשלום לא כלל את נזקי השטיח הפרסי היקר. הראל נקטה ב"שיטת מצליח" המעשירה את חברות הביטוח על חשבוננו. בשיטה זו, חברות הביטוח דוחות חלק ניכר מתשלום תגמולי הביטוח, בתקווה שבמהלך הדחייה "או שהפריץ ימות או שהכלב ימות".
ואכן כך בדיוק קרה ליעל ואברהם. הם פנו אינספור פעמים להראל בקשר לשטיח. הראל לא השיבה להם וגררה רגליים. בינתיים פקדה את אברהם מחלה ששינתה את מהלך חייהם של בני הזוג מן הקצה אל הקצה. הם נאלצו להשקיע את מרצם וזמנם בהתמודדות עם המחלה.
בשל האסון הגדול שנפל עליהם, לא התפנו יעל ואברהם להגיש תביעה לבית המשפט אלא רק כשחלפו שלוש שנות ההתיישנות המקוצרת בביטוח. ליתר דיוק, חודש אחד לאחר תום תקופת ההתיישנות. הראל כמובן קפצה על האיחור כמוצאת שלל רב וטענה כי התביעה התיישנה.
התביעה הונחה על שולחנו של הרשם הבכיר צוריאל לרנר בבית המשפט לתביעות קטנות בכפר סבא.

הרשם לרנר יכול היה לעשות לעצמו חיים קלים. הוא יכול היה לקבוע כי חוק חוזה הביטוח קובע שלוש שנות התיישנות. מי שמגיש תביעה לבית המשפט יום לאחר תום שלוש השנים, יש לדחות את תביעתו על הסף. כך עושים מרבית שופטינו. אולם הרשם הבכיר לרנר הפשיל שרוולים וחיפש למבוטחים כל זכות אפשרית שבדין.
בין המסמכים שהגישה הראל, מצא הרשם לרנר חוות דעת שמאי מטעמה. באותה חוות דעת, אישר השמאי כי בדק גם את השטיח. הוא אומנם לא אישר תשלום עבור הנזק לשטיח, בטענה כי השטיח ניזוק עוד לפני האירוע, אך הוא הכיר במפורש בכך שהשטיח ספג מים גם באירוע ההצפה הנוכחי. אישור זה כשלעצמו, הסביר הרשם לרנר, מהווה הודאה מטעם הראל בכך שהשטיח ניזוק באירוע המים. הודאה זו, לפי מצוות סעיף 9 לחוק ההתיישנות, מאתחלת את ספירת שלוש שנות ההתיישנות מחדש, מתאריך חוות הדעת. במקרה זה, מתאריך חוות הדעת ועד הגשת התביעה לבית המשפט לא חלפו שלוש שנים.
אבל, התעקש נציג הראל, השמאי שלנו לא הודה בכך שהמבוטחים זכאים לתגמולי ביטוח, רק בכך שהשטיח נפגע באירוע. כדי לאתחל מחדש את מנין שלוש שנות ההתיישנות, השיב הרשם לרנר, אין צורך שחברת הביטוח תודה בכך שלמבוטח מגיעים תגמולי ביטוח. די בכך שחברת הביטוח תאשר שהשטיח המבוטח ניזוק במהלך אירוע ההצפה.
הרשם הבכיר לרנר קבע כי יש להוסיף לכך את הנסיבות האישיות הלא פשוטות שליוו את המבוטחים ואת הטענה, שלא הופרכה על ידי הראל, כי לא זכו למענה לפניות הרבות שלהם. בהתאם להלכה שנקבעה בבית המשפט העליון, הסביר הרשם הבכיר, יש לצמצם את היקף טענת ההתיישנות משום שקבלתה פוגעת בזכות החוקתית של הגישה לבתי המשפט.
לאור נימוקים אלה, ולאחר שקבע כי הראל לא הוכיחה שהשטיח ניזוק קודם להצפה, פסק הרשם הבכיר לרנר כי על הראל לפצות את המבוטחים במלוא שווי השטיח הפרסי.
בשולי פסק הדין, הודה הרשם הבכיר לרנר, כי ביצע הגמשה מסוימת של הדין בשאלת ההתיישנות. אך אין בכך כל פסול. נכון, צדקה הראל כי התובעים הגישו את התביעה למעלה משלוש שנים מאירוע ההצפה. אין ספק כי החוק היבש עומד לצידה של הראל. אבל יש לזכור כי שופט לא אמור לפסוק על פי החוק היבש בלבד. התפקיד שלו רחב יותר. עליו להרים את עיניו מספר החוקים ולהביט ממעוף הציפור בשיטת המשפט כולה ובהשלכות החלת הדין היבש על מקרים ספציפיים. אל לו לשופט להגיע למצב שתואר בחדות על ידי המשורר יהודה עמיחי: "מן המקום שבו אנו צודקים לא יצמחו לעולם פרחים באביב".
ברור כי המבוטחים במקרה זה לא הגישו את התביעה בתום תקופת ההתיישנות בכוונת מכוון. לא היה להם מניע פגום ונסתר לעשות כן. הם נקלעו לתקופה קשה בחייהם ולא התפנו להשקיע את מירב מרצם במלחמה נגד חברת הביטוח, אלא בהחלמה. אדם לא יכול לתכנן מתי תתגלה אצלו מחלה שתשנה את סדר העדפותיו. החיים לא מתחשבים בשעון החול של חברות הביטוח, על חברות הביטוח להתחשב בחיים עצמם.