קרן ההשתלמות נוצרה במקור ככלי סוציאלי לעובדים, שנועד לממן השתלמויות מקצועיות, כנסים ולימודי המשך. אולם, במהלך השנים היא עברה שינוי והפכה לכלי חיסכון כללי וגמיש לטווח בינוני.
מדובר בתנאי עבודה וזכות סוציאלית חשובה הניתנת לעובדים שכירים (לעיתים מכוח חובה המוטלת על המעסיק) ולעצמאים.
מערכת סטפוינט
יתרון המס הוא קריטי. הייחוד הרגולטורי של קרן ההשתלמות הוא היותה האפיק היחיד שאינו לטווח ארוך (6 שנים) אשר נותר פטור ממס רווחי הון בשיעור של 25%. הסכומים והרווחים שנצברו בקרן פטורים ממס הכנסה, וזאת בכפוף לכך שהם נמשכים לאחר תום 6 שנים ממועד ההפקדה הראשון. מכיוון שהמדינה אינה מטילה מגבלות על שימוש בכסף לאחר תקופת הוותק, ניתן לנצל את הכספים לכל צורך שהוא, ללא קשר להשתלמות מקצועית.
בעלות וזכויות מעבר: חשוב להבין שהקרן רשומה על שם העובד, והכספים שייכים לו גם במקרה של הפסקת עבודה באותו מקום שדרכו נפתחה הקרן. במקרה של מעבר בין מקומות עבודה, הוותק בקרן נספר ממועד ההפקדה הראשונה. קיימת אפשרות לנצל ותק צבור: ניתן למשוך כספים מקרן חדשה על בסיס ותק של קרן ישנה שהגיעה לוותק של 6 שנים ולא בוצעה בה משיכה. לדוגמה, אם עובד צבר ותק של 4 שנים בקרן אצל מעסיק אחד, עבר למקום עבודה אחר ופתח קרן חדשה, הוא יהיה זכאי למשוך ללא מס משתי הקרנות כבר לאחר שנתיים נוספות בקרן החדשה, מאחר שהקרן הראשונה הגיעה לוותק הנדרש.
קרן ההשתלמות ממוצבת בתיק ההשקעות כמכשיר השקעה לטווח בינוני המשלב את היתרונות של חיסכון ארוך טווח (פטור ממס רווחי הון) עם נזילות יחסית.
הקרן ככלי להגדלת מרכיב ההון החד-פעמי הפטור ממס בפרישה: ניהול פיננסי יעיל מחייב ראייה הוליסטית של כלל נכסי החיסכון. בעוד שמוצרי חיסכון פנסיוני סטנדרטיים (כגון קרנות פנסיה) מכוונים ליצירת קצבה חודשית (אנונה) בפרישה, הצרכים הפיננסיים בגיל מתקדם כוללים לרוב צורך בהון חד-פעמי משמעותי (לרכישת דיור מוגן, סיוע לילדים או כיסוי הוצאות רפואיות בלתי צפויות). קרן ההשתלמות, שמאפשרת משיכה של סכום חד-פעמי (Lump Sum) ללא מס רווחי הון לאחר 6 שנים , משמשת למעשה כ"קופת חיסכון פטורה" המבטיחה גמישות פיננסית קריטית בזמן הפרישה, ללא תלות בכללי הקצבה המחמירים של הפנסיה. בכך היא מאזנת את התיק הפנסיוני הכללי.
אסטרטגיות השקעה וניהול רמת הסיכון
היכולת לבחור מבין מגוון מסלולי השקעה מאפשרת למנהלי הקרן ולחוסכים להתאים את פרופיל הסיכון לטווח הזמן הנותר עד מועד הנזילות הפטורה ממס. ניהול אסטרטגי דורש שינוי אקטיבי של מסלול ההשקעה במהלך חיי הקרן.
אסטרטגיה מוקדמת (שנים 1-3): מקסום סיכון לטובת תשואה. כאשר מועד הפדיון (ה-6 שנים) רחוק, הסיכון בהפסד זמני עקב תנודתיות שוק נסבל יותר. זהו הזמן האופטימלי להקצות שיעור חשיפה גבוה למניות ולנכסים בעלי פוטנציאל צמיחה גבוה. המטרה היא להגדיל באופן משמעותי את בסיס ההון אשר יזכה בסופו של דבר לפטור המלא ממס רווחי הון. מסלולי מניות או מסלולים עוקבי מדדים אגרסיביים (כגון S&P 500) מתאימים לשלב זה.
אסטרטגיה מאוחרת (שנים 4-6): הדה-ריסקינג. ככל שמועד הנזילות הפטורה מתקרב, החשיבות של שימור הרווחים שכבר נצברו גדלה. בנקודה זו, יש להתחיל בתהליך הפחתת סיכון הדרגתי (דה-ריסקינג), ולעבור למסלולים שמרניים יותר, כגון מסלולים כלליים, שקליים קצרים או מסלולי אג"ח ממשלתי. שינוי זה מגן על ההון מפני הפסדים בלתי צפויים שיכולים להתרחש בטווח הקצר סמוך למועד המשיכה המתוכנן.
יש לציין כי רשות שוק ההון מאפשרת למנהלי הקרנות להציע מסלולי השקעה המותאמים לגיל החוסך, כגון "מסלול לבני 50 עד 60" ו"מסלול לבני 60 ומעלה". משמעות הדבר היא שלעיתים הגוף המנהל מבצע באופן אוטומטי את הדה-ריסקינג עבור העמית, בהתאם לגילו. עם זאת, חוסך בעל ראייה פיננסית כוללת וטווח צבירה שונה מזה של המסלול הגילאי (לדוגמה, חוסך שמתכנן להשאיר את הכסף בקרן גם לאחר 6 שנים), עשוי לבחור בניהול אקטיבי של מחזור חיי הקרן שלו, וזאת כדי למקסם את התשואה בהתאם לצרכים הספציפיים שלו ולא בהכרח בהתאם לברירת המחדל הגילאית
מסלולים עוקבי מדד הפכו לאטרקטיביים במיוחד בשנים האחרונות. דוגמה בולטת היא מסלולים העוקבים אחר מדד S&P 500, המוצעים על ידי בתי השקעות שונים כגון מור והראל.
מסלולים אלה מאפשרים חשיפה גדולה, לעיתים מלאה (עד 100% מנכסי המסלול), לשוקי הון זרים באמצעות מכשירים עוקבי מדד ונגזרים. מדיניות ההשקעה במסלולים אלה מחייבת מעקב אחר המדד, בכפוף להוראות הדין, תוך חשיפה לסיכוני מטבע.
הרכב נכסים אופייני: מסלולים מחקי מדד מנייתיים כוללים רכיב משמעותי של מניות, אופציות וקרנות סל מנייתיות (דוגמה אחת מציגה 38.46% חשיפה). היתרה מורכבת מנכסים נזילים וממוגדרים, כגון מזומנים ושווי מזומנים, אג"ח ממשלתיות סחירות (20.87% לדוגמה), וקרנות נאמנות. הרכב זה נועד לספק ליקווידיות שוטפת לטיפול בהפקדות, משיכות וגידור סיכונים.
הפטור ממס רווחי הון הופך חשיפה פאסיבית לשווקים זרים, המנוהלת בתוך ה-KH, ליעילה במיוחד. בהינתן שווקים בעלי צמיחה גבוהה, הרווחים המצטברים נותרים מוגנים לחלוטין. הנתונים מראים ביצועי תשואה משמעותיים במסלולים אלה, למשל, תשואה ממוצעת שנתית ל-3 שנים בשיעור של 17.52% במסלול עוקב S&P 500. היתרון הכלכלי של צמיחה כה גבוהה בפטור מלא ממס, הוא עצום.
ניהול קרן השתלמות דורש מעקב מתמיד אחר ביצועי הקרן ומחירי הניהול.
כלי השקיפות הרגולטוריים: שוק קרנות ההשתלמות בישראל הוא תחרותי ושקוף. כדי לאפשר השוואה מושכלת, משרד האוצר והרשויות מפעילים מערכות כגון "גמל נט". מערכת זו מאפשרת לעמיתים לקבל מידע מפורט על תשואות הקרנות הפועלות בישראל, להשוות ביניהן ולבחון את הביצועים מול מדדי שוק נבחרים. חיוני לבצע השוואה זו בין מסלולים דומים בלבד (למשל, השוואת כלל מסלולי המניות זה מול זה) כדי לקבל תמונה אמינה.
דמי הניהול כמשתנה קריטי: דמי הניהול, שהם העמלה הנגבית על ידי החברה המנהלת, משפיעים באופן ישיר על סך החיסכון המצטבר. ככל ששיעור דמי הניהול נמוך יותר, כך יגדל החיסכון הנותר לעמית. רשות שוק ההון מספקת כלי השוואה ייעודי – "מחשבון דמי ניהול", המאפשר להשוות את שיעורי דמי הניהול המוצעים על ידי החברות השונות.
השפעת דמי הניהול על אפקט הריבית דריבית הפטורה: יש לראות בהפחתת דמי הניהול מהלך אסטרטגי ממדרגה ראשונה. היתרון הגדול ביותר של ה-KH הוא הריבית דריבית (Compound Interest) המתמשכת שנצברת בפטור ממס. דמי ניהול גבוהים פועלים כנגד אפקט זה, ומפחיתים את ההון הפטור ממס. לכן, להפחתה של דמי ניהול, אפילו בשברירי אחוז, יש משמעות כלכלית אדירה לאורך עשרות שנים של צבירה. אנליזה פיננסית נכונה מעדיפה תמיד קופה עם דמי ניהול נמוכים יותר, בהינתן ביצועי תשואה דומים, כדי למקסם את הגידול בבסיס ההון הפטור ממס.
החלטה על משיכת כספי קרן ההשתלמות היא החלטה פיננסית בעלת השלכות מס מכריעות. ניהול נכון של המשיכה קובע האם ימומש הפטור ממס רווחי הון או שיוטל מס שולי גבוה.
משיכה פטורה ממס
הכלל הפיננסי הבסיסי הוא שמשיכת הכספים ללא כל מגבלות שימוש וללא חיוב במס הכנסה מותרת אך ורק לאחר חלוף 6 שנים ממועד ההפקדה הראשון לקרן. יוצא דופן אחד הוא לעמיתים שהגיעו לגיל הפרישה (כגון עובד שכיר), אשר יכולים למשוך את הכספים בפטור ממס כבר בחלוף 3 שנים ממועד הפתיחה.
יתרון משמעותי בניהול מספר קרנות הוא יכולת ניוד הוותק: ניתן למשוך כספים מקרן השתלמות חדשה שהופקדה אליה (לדוגמה, לאחר מעבר בין מעסיקים), אם ישנה קרן השתלמות ותיקה יותר שהגיעה לוותק של 6 שנים וכל הכספים בה נשארו ולא נמשכו. בשיטה זו, ניתן להגיע לנזילות פטורה ממס של הקרן החדשה לאחר זמן קצר משמעותית. במקרה של פטירת העובד, הכספים ניתנים למשיכה מיידית.
משיכה מוקדמת: עלויות המס השולי
משיכה של כספי קרן ההשתלמות לפני תום 6 שנות הוותק הרגילות (או 3 שנות הוותק בגיל פרישה) מחויבת בתשלום מס בשיעור המס השולי על כלל הרווחים שנצברו בקרן (על הפקדות העובד והמעסיק כאחד). משיכה מוקדמת כזו מביאה לאובדן כספים המיועדים לחיסכון לטווח ארוך ופוגעת משמעותית בתשואה נטו.
הצורך בתכנון מס פרואקטיבי: מכיוון שלקופת הגמל המנהלת את הקרן אין מידע מלא על מדרגת המס האישית של העובד (הנגזרת מכלל הכנסותיו), היא עשויה, כברירת מחדל, לנכות מס בשיעור המרבי (מדרגת המס העליונה, כגון 47%) בעת שחרור הכספים. כדי למנוע ניכוי מס יתר זה, מומלץ לחוסך לפנות מראש לפקיד השומה ולבקש ממנו אישור על גובה המס המדויק שיש לנכות, ולמסור את האישור לקופת הגמל. גישה יזומה זו מבטיחה שהמס שינוכה יהיה רק בהתאם למדרגת המס השולית האמיתית של החוסך, וכך ממקסמת את הסכום הנותר בידיו לאחר המשיכה המוקדמת.
הלוואות על חשבון הקרן: מינוף נכסים אופטימלי
נטילת הלוואה על חשבון קרן ההשתלמות היא אחד מכלי הניהול הפיננסיים האופטימליים העומדים לרשות העמית. הלוואה זו מאפשרת השגת נזילות מיידית תוך שימור מלא של יתרונות המס והמשך הצמיחה של החיסכון.
היתרונות המובהקים של הלוואה מקרן השתלמות
תנאים מיטביים: קרנות ההשתלמות מציעות הלוואות בתנאים אטרקטיביים משמעותית בהשוואה לאפשרויות אשראי אחרות, כגון בנקים או גופים חוץ-בנקאיים. בתי ההשקעות והחברות המנהלות מתחרים על הצעת ריביות נמוכות במיוחד, לעיתים קרובות צמודות לריבית הפריים או נמוכות ממנה.
הלוואה ללא בטחונות וערבויות: ההלוואה ניתנת בקלות יחסית, ללא צורך בהצגת ערבויות נוספות או בטחונות מעבר לכספים הצבורים בקרן עצמה. הכספים בקרן משמשים כבטוחה, מה שמפחית את הסיכון לגוף המלווה ומקל על תהליך האישור עבור העמית.
שימור יתרון המס: היתרון האסטרטגי המרכזי הוא שהלוואה אינה נחשבת לאירוע פדיון או אירוע מס. הקרן, על כלל נכסיה, ממשיכה לצבור תשואה באופן רגיל, כאשר הרווחים הנצברים על היתרה כולה נותרים פטורים ממס רווחי הון. בכך, העמית נהנה מליקווידיות מיידית במחיר נמוך, תוך שמירה על הנכס הצומח שלו.
שיעורי מימון משתנים והגנה על הבטוחה
שיעור המימון המקסימלי הניתן כהלוואה (Loan-to-Value Ratio, LTV) תלוי במעמד הנזילות של הכספים ובמסלול ההשקעה שבו הם מנוהלים.
כספים נזילים (6+ שנים): בגין כספים שכבר הגיעו לנזילות מלאה, ניתן לקבל הלוואה בשיעור של עד 80% מסך הכספים הצבורים בקרן ההשתלמות.
מסלולים מנייתיים: במסלולי השקעה הנחשבים תנודתיים יותר, כגון מסלולים מנייתיים או מסלולים עוקבי מדד (למשל, S&P 500), שיעור ההלוואה המקסימלי מוגבל לעד 60% מהיתרה הצבורה.
שיעור LTV ככלי לניהול סיכונים: ההבדל בשיעורי המימון (80% מול 60%) משקף מדיניות מובנית לניהול סיכונים מצד הגוף המנהל. בנכסים תנודתיים (כגון מניות), יש צורך בבטוחה גדולה יותר (40% מהיתרה הנצברת) כדי לספוג ירידות שוק משמעותיות. הגבלה זו נועדה למנוע מצב שבו ירידה פתאומית בשווי הקרן תגרום לכך ששווי הבטוחה יהיה נמוך מסכום ההלוואה (הימנעות מקריאת ביטחונות – Margin Call). בכך, ההגבלה מגנה על יציבות הניהול של הקרן.
מבני החזר גמישים ואפשרויות גישור
ההלוואות מקרן ההשתלמות ניתנות בטווח זמן גמיש, הנע בין 6 חודשים ועד 7 שנים. המערך הפיננסי מציע גמישות גבוהה במבני ההחזר:
תשלום חודשי קבוע של קרן וריבית (P&I): המודל הנפוץ והפשוט ביותר, הכולל אפשרות לדחיית תשלום ראשון של עד שנה מיום לקיחת ההלוואה.
תשלום ריבית חודשי בלבד: העמית משלם רק את הריבית החודשית, ואת מלוא קרן ההלוואה הוא משלם בתשלום אחד (Bullet) במועד סיום התקופה.
הלוואת גישור מלאה: : מודל זה רלוונטי רק לכספים שכבר נזילים. העמית יכול לשלם את מלוא הקרן והריבית בתשלום אחד בסוף התקופה. הלוואת גישור זו מוגבלת לתקופה מקסימלית של עד 7 שנים ולא יותר מ-70% מהיתרה הצבורה הנזילה.
ניצול אסטרטגי של הלוואת הגישור: הלוואת הגישור (Bullet) עבור כספים נזילים מהווה כלי אסטרטגי מצוין למיקסום התשואה. אם הקרן כבר נזילה, החוסך יכול לקחת עד 70% מהכסף כהלוואה זולה, וליהנות מכך שהיתרה (וכן הכספים המושאלים, הממשיכים לצבור תשואה בתוך הקרן) ממשיכים לצמוח בפטור ממס. עם מועד פירעון ההלוואה, החוסך יכול לפדות את הקרן הפטורה ממס על מנת לכסות את החוב, ובכך הוא השיג שימוש בכסף בזמן קריטי, תוך מזעור חבות התשלומים החודשיים ושמירה על הגנת המס.
קרן ההשתלמות ככלי תמיכה וגמישות בחיסכון הפנסיוני
ראיית קרן ההשתלמות ככלי השקעה לטווח של 6 שנים בלבד מהווה טעות ניהולית. הניהול האסטרטגי דורש לראות בקרן נכס ארוך טווח, המשלים באופן קריטי את החיסכון הפנסיוני המחייב.
חיסכון מעבר לנזילות: כוחה של ריבית דריבית מוגנת מס
המשך הצבירה והאפקט המכפיל: במידה שהכספים אינם נחוצים לאחר 6 שנים, יש יתרון פיננסי עצום בהמשך השארתם בקרן. השארת הכסף מאפשרת ניצול מתמשך של אפקט הריבית דריבית, כאשר הרווחים שנצברו מושקעים מחדש ומייצרים רווחים נוספים, וכל הצמיחה הזו נותרת פטורה ממס רווחי הון.
יתרון אריתמטי מול השקעה חלופית: אם החוסך ימשוך את הכסף וישקיע אותו בתיק השקעות רגיל ("חשבון חייב במס"), כל רווח ריאלי יחויב במס בשיעור של 25%. בעוד שבקרן ההשתלמות, הפטור נשמר ללא הגבלת זמן. לאורך עשרות שנים, הפער המצטבר בין תשואה פטורה ממס לבין תשואה החייבת במס הוא משמעותי ביותר, והוא הופך את ה-KH לכלי השקעה עדיף באופן ניכר עבור צבירת הון נזיל.
התפקיד המשלים לפנסיה
בעוד שחיסכון פנסיוני (כגון קופות גמל וקרנות פנסיה) מכוון ברובו לייצור קצבה חודשית (אנונה) , ה-KH משמשת רכיב חיוני המאזן את תיק הפרישה בכך שהוא מאפשר נזילות מיידית.
מקור הון חד-פעמי בפרישה: ה-KH היא המכשיר העיקרי המאפשר מימוש הון חד-פעמי גדול ופטור ממס בגיל פרישה. בכך היא נותנת מענה לצורך במימון הוצאות גדולות שאינן שגרתיות, כגון שיפוצים, רכישת רכב חדש או עזרה כלכלית לדור ההמשך. משימוש זה בהון מאפשר לשמור על הקצבה החודשית הפנסיונית שלמה, מבלי לפגוע בביטחון הכלכלי השוטף של הפורש.
קרן ההשתלמות בתיק ההשקעות הכולל: הקצאת נכסים
קרן ההשתלמות מאפשרת גמישות בניהול הסיכון הכולל של כלל החסכונות. במקרים שבהם יתר החיסכון הפנסיוני של החוסך (כגון קרן הפנסיה המרכזית שלו) מנוהל באופן שמרני בשל הגיל או הרגולציה, ניתן להשתמש בקרן כ"מאיץ" תשואה. כלומר, החוסך יכול לבחור במסלולים אגרסיביים יותר בקרן ההשתלמות (למשל, מסלולים מנייתיים או מחקי S&P 500). גישה זו מנצלת את העובדה שהרווחים הפטורים ממס מגנים על התשואה המצטברת הגבוהה מפני מיסוי, ובכך מגדילה את פוטנציאל הצמיחה הכולל של כלל החסכונות לטווח ארוך.
כלי מעקב ובקרה: מומלץ לחוסך לעקוב באופן רציף אחר כלל חשבונותיו. כלים רגולטוריים כגון המסלקה הפנסיונית ואתר 'הר הכסף' של משרד האוצר מאפשרים קבלת תמונה מלאה ומרוכזת על כלל החסכונות הפנסיוניים וקרנות ההשתלמות, וכן ביצוע פעולות חשבונאיות שונות.
שיקולים טקטיים לניהול שוטף
בחינת כדאיות ההלוואה כנגד הקרן: לפני פנייה לאפיקי אשראי חיצוניים, יש לבחון תמיד את הלוואת מקרן ההשתלמות. תנאי הריבית, המבנים הגמישים וההיעדר של צורך בביטחונות נוספים הופכים אותה לאופציה כמעט תמיד עדיפה על פני חלופות בנקאיות או חוץ-בנקאיות.
תכנון מוקדם של משיכה מוקדמת: אם אין מנוס ממשיכת כספים לפני תום תקופת הוותק, חיוני לפנות מראש לפקיד השומה. צעד זה מונע ניכוי מס אוטומטי בשיעור המקסימלי (47%) ומבטיח שהמס שינוכה יהיה רק בגובה מדרגת המס השולי האמיתית של החוסך.
ניצול נתוני השוק: יש לבצע מעקב רבעוני קבוע אחר ביצועי הקרן ודמי הניהול באמצעות המערכות הרגולטוריות גמל נט ונייול נט. תחרות בשוק מאפשרת לחוסך אקטיבי לעבור בין גופים מנהלים ולשנות מסלולים כדי למקסם את התשואה נטו.
התייחסות להוראת השעה 2024: הוראת השעה המאפשרת משיכה מוקדמת במס מופחת צריכה להיחשב כמוצא אחרון ורק במקרים של מצוקה כלכלית קיצונית. יש לבצע הערכת שווי קפדנית להפסד הפוטנציאלי של הפטור ממס עתידי לפני קבלת החלטה כזו.
שילוב בחיסכון הפנסיוני הכולל: יש לנהל את ה-KH כמכפיל צמיחה פטור ממס לטווח ארוך, המשלים את הקצבה הפנסיונית, וזאת באמצעות בחירת מסלולי השקעה בהתאם לסיכון הכולל של כלל תיק החיסכון.
בדיקת זכויות מעבר: במקרה של החלפת מקום עבודה, יש לבחון תמיד את יכולת ניוד הוותק על מנת להפוך את הקרן החדשה לנזילה בזמן הקצר ביותר.