האם היורשים יכולים לקבל סכום חד פעמי מקרן הפנסיה?

סטפוינט!

בית הדין לעבודה בת"א דן לאחרונה בתביעה של יורשי המנוח, שהיה מבוטח בקרן הפנסיה 'נתיב' . במשפט התברר שהמנוח עצמו לא יכול היה, נוכח מצבו הרפואי והקוגניטיבי, להורות לקרן הפנסיה על פדיון הכספים במהלך 60 הימים שלאחר הגעתו לגיל פרישה, בהתאם לתקנון הקרן.
תיאור המקרה: מר ויזל (המנוח) הצטרף לקרן הפנסיה הנתבעת באמצעות מעסיקו בחודש 8/1965, כאשר הפקדת דמי הגמולים האחרונה בגינו התקבלה בחודש 9/2005. בשנת 2012 אושפז המנוח במצב סיעודי קשה במחלקת פגועי ראש בבית חולים כחולה סופני. החל מחודש ינואר 2013, בהגיעו לגיל 67, היה זכאי המנוח לקצבת זקנה מהנתבעת או לחילופין למשיכת הכספים הצבורים (תוך 60 יום).
במהלך תקופה זו, לא ביצע המנוח כל פניה לקרן הפנסיה. המנוח נפטר בחודש 3/2013, 58 ימים לאחר הגיעו לגיל פרישה, והותיר אלמנה וארבעה ילדים בוגרים. יצוין כי אלמנת התובע עברה בשנת 1999 תאונת דרכים קשה, ואושפזה במצב וגטטיבי מיום התאונה ועד לפטירתה בשנת 2014. התובענה הוגשה על ידי ארבעת ילדיו של המנוח, הם יורשיו, בתביעה למשיכת הכספים הצבורים בתוכנית המנוח בסך 786,850 ₪), כסכום חד-פעמי.

בית הדין האזורי לעבודה (השופט ת' סילורה) קיבל את התביעה ופסק כי:
במקרה זה אין מחלוקת באשר לעצם קיומה של שאירה למנוח בעת פטירתו. אשר על כן, כפי עמדת הקרן, אין זכאות למשיכת הכספים לאחר פטירת המנוח. יחד עם זאת, במהלך 60 הימים שבין מועד זכאותו של המנוח לקבלת קצבת זקנה, במהלכם יכול היה להגיש בקשה למשיכת הכספים בעודו בחיים לפי תקנון הקרן, אין לקבל את עמדת הקרן. הנתבעת הדגישה שהמנוח, בעת פטירתו, היה פנסיונר ולא מבוטח או מבוטח לשעבר, ולכן לא נכנס לגדר סעיף 48 לתקנון המאפשר משיכת הכספים בתנאים. יחד עם זאת, הקרן טענה כי אילו המנוח היה מבקש את משיכת הכספים במשך אותם 60 ימים לפי סעיף 48 לתקנון, הקרן הייתה מאפשרת לו את המשיכה. לכן, נראה כי לפי עמדת הקרן, הסעיף האמור אכן חל על המנוח במהלך 58 ימים שבין הגעתו לגיל פרישה ועד פטירתו.
יתכן שאדם מן היישוב, טרם הגעתו לגיל פרישה, יתקשר לקרן הפנסיה לברר מה זכאויותיו. אך במצב בו המנוח היה חולה מאוד בחודשים שלפני הגעתו לגיל פרישה, לא ניתן היה לצפות ממנו כי יעשה זאת. בנסיבות המקרה לא הוגן יהיה לשלול את כספי הפנסיה של המנוח, שהיה על עשר דווי בתקופה כה קריטית;
הקרן מעולם לא העבירה למנוח או לתובעים תשלום כלשהו ולכן אין מדובר במצב בו התובעים התחרטו על מנת להשיא תשואתם מהקרן (מצב אסור), כי אם על מצב בו התובעים, כמו גם המנוח, לא ידעו מה הן האפשרויות העומדות בפניהם באשר לכספי הפנסיה של המנוח. אין ספק כי אילו היו יודעים, היו בוחרים בחירה מושכלת טרם פטירת המנוח, על אף המצב הקשה בו היו שרויים. יש להניח כי אדם על ערש דווי, אשר מבין כי תוחלת חייו קצרה, ויודע מה מצבה הרפואי של שאירתו, היה מבקש את משיכת הכספים ולא בוחר בקבלת קצבת זקנה או שאירים, אילו ידע מה האפשרויות העומדות בפניו.
מכתב שהיה נשלח לתובעים כחצי שנה טרם הגעתו של המנוח לגיל הפרישה, ומסביר את האפשרויות העומדות בפניהם היה מסייע בידיהם להבין את מצבם ומעודד אותם להגיש בקשה בשמו למשיכת הכספים טרם פטירתו, במהלך התקופה המתאימה. עצם העובדה שמכתב כזה לא נשלח, לכאורה, למנוח, היא למעשה הפרת הקרן את חובותיה, הפרה שיש מקום כי תעניק לתובעים את מבוקשם. לנוכח כל האמור, התובעים זכאים למשוך את כספי הפנסיה של המנוח מהנתבעת כסכום חד פעמי.