כשנולד בנה של רותם, המוסד לביטוח לאומי העביר קצבאות ילדים דרך חשבון בנק. אולם לרותם לא היה חשבון בנק כי היא הייתה מסובכת בחובות אביה.
רק כעבור שנים רבות, הצליחה רותם לפתוח חשבון בנק. האם המוסד ישלם לה את כל הגמלאות שנשללו ממנה בגלל מכשלה פרוצדורלית?
באדיבות משרד עו"ד חיים קליר ושות'
רותם גידלה את בנה כאם יחידנית. כמו כל אם תושבת ישראל, הייתה רותם זכאית לקצבת ילדים מיד עם הולדת בנה. אך המוסד לביטוח לאומי לא משלם קצבאות ילדים, כך הוסבר לה, אלא דרך חשבון בנק. לרותם לא היה חשבון בנק. אביה סיבך אותה בחובותיו. לכן היא לא קיבלה את הקצבה.
חלפו 18 וחצי שנה. רותם נחלצה מחובות אביה והצליחה לפתוח חשבון בנק. או אז מיהרה לבקש מהמוסד את קצבאות הילדים שנמנעו ממנה משך 18 שנה. אך המוסד שילם לה עבור חצי שנה בלבד. מי שמגיש לנו תביעה, הסבירו אנשי המוסד, מקבל רק את הקצבאות להן היה זכאי בשנה שקדמה להגשת התביעה. בקיצור, המוסד עשה לה תספורת של 97 אחוז מסך כל הקצבאות.
רותם לא השלימה עם התספורת ופנתה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.
להבנת המשך הסיפור, נעשה ברשותכם אתנחתא קצרה. מהשנה הראשונה בפקולטה למשפטים, מחדירים לתודעתם של המשפטנים את ההשקפה לפיה שיטת המשפט שלנו "הכי טובה". כי אצלנו יושב בדין שופט מקצועי. זאת לעומת שיטות משפט אחרות דוגמת ארצות הברית ובריטניה. גם שם אמנם המשפט מתנהל בפני שופט מקצועי, אך גורלו של בעל הדין מוכרע על ידי חבר מושבעים. אולם אמריקאי או אנגלי שיגלה כי בארץ הקודש גורלו של אדם נחרץ על ידי שופט מקצועי יתחלחל. מדוע? כי שופט מקצועי בוחן את בעל הדין ממרום מעמדו (של השופט) ואילו המושבעים שופטים את בעל הדין בגובה העיניים.
בבתי הדין לעבודה המצב קרוב במקצת למשפט של חבר מושבעים. כאן יושבים בדין שלושה. שופט מקצועי ושני נציגי ציבור. ברובם ככולם של המשפטים, נציגי הציבור לא עושים דבר מעבר לשרבוט חתימתם על פסק דינו של השופט. אולם במקרה של רותם נציגי הציבור זיהו עוול, הרהיבו עוז והשפיעו על תוצאת פסק הדין.
השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ התמקדה בחוק היבש. סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי, שחוקק ביוזמת בנימין נתניהו בהיותו שר אוצר, קובע כי המבוטח לא זכאי לקבל "גמלה בעד תקופה העולה על 12 חודשים שקדמו בתכוף לפני החודש שבו הוגשה התביעה". השופטת גילצר-כץ יישמה את סעיף 296 כלשונו ואישרה את שלילת קצבאותיה של רותם.
השופטת אפילו הצדיקה את התספורת שהמוסד עשה: "תשלום רטרואקטיבי ישבש את ייעוד הקרנות התקציביות של המוסד לביטוח לאומי". היא גם האשימה את המבוטחים דוגמת רותם באובדן הקצבאות: "[כאשר] זכאי מגיש תביעתו באיחור מדובר ברשלנות ואין להפוך את המוסד לקופת חסכון של הזכאי הרשלן".
וכאן באה ההפתעה הנעימה.
נציג הציבור בדיון, איסר באומל לא הסכים עם השופטת המקצועית. הוא הזכיר למוסד לביטוח לאומי כי כל תכלית קיומו היא מתן שירות לאזרחים הזקוקים לקצבאותיו כאוויר לנשימה: "המוסד לביטוח לאומי הוא מעמודי התווך עליהם נשענת המדיניות החברתית בישראל. המוסד נועד להבטיח לאוכלוסיות חלשות ולמשפחות שנקלעו למצוקה בסיס כלכלי לקיומן".
באומל הוסיף שאסור לשכוח כי קצבת הילדים אינה מותנית בדבר: "קצבת ילדים היא קצבה אוניברסלית. כל אזרח ישראל זכאי לקבלה ללא כל מבחן הכנסה שהיא".
באומל היטיב לתאר את בעלת הדין שעומדת בפניו: "רותם היא אם חד הורית שהייתה בהליכי פשיטת רגל כתוצאה מהסתבכות של אביה. זו בדיוק אחת מאוכלוסיות היעד של ביטוח לאומי. מדובר באוכלוסייה מוחלשת שלא תמיד יודעת לדאוג לעצמה. דווקא האוכלוסיות החזקות יודעות היטב לנצל (בהיבט החיובי) את השירותים שהמדינה מעמידה לרשותן. לעומת זאת זה לא מאפיין תמיד את האוכלוסיות המוחלשות. היעלה על הדעת שאוכלוסייה זו שרותם נמנית עליה תוותר על הכנסה בסיסית זו שתסייע לה?"
לבסוף, קרא באומל למוסד "להרחיב את שיעור הענקה למי שתביעתו לקצבת ילדים נדחתה למלוא התקופה ובכך יהיה לענות על כללי הצדק הטבעי. אין ספק שההחלטה לדחות קצבת ביטוח לאומי מאוכלוסיות מוחלשות עקב הליכים טכניים אינה ראויה ואינה הוגנת".
גם נציג הציבור השני, יוחנן צנגן, לא הסכים עם השופטת המקצועית: "לטעמי זה מסוג המקרים בהם יש מקום להפעיל שיקול דעת נרחב יותר ולהתמקד במהות גם במחיר של חריגה מכללי הפרוצדורה… בתביעה זו הצדק האישי גובר על הצדק התהליכי".
בסוף פסק דינו הוסיף צנגן עוד הערה חשובה לתשומת לב אנשי המוסד:
"קצבת הילדים נועדה לסייע למשפחות דוגמת זו שבפנינו. וזאת להבדיל ממשפחות אשר בעבורן הקצבה היא בבחינת "נחמד שיש". יש מידה של תסכול בידיעה שהמשפחות המבוססות בעלות חשבון בנק אינן ממש זקוקות לקצבה זו, בעוד משפחה נזקקת שבמצב קיצון אין לה חשבון בנק לא תיהנה מהקצבה. מן הראוי שהביטוח הלאומי ייתן דעתו לכך וינסה למצוא פתרון למשפחות המועטות שאין ברשותן חשבון בנק בעוד הן נסמכות על קצבת הילדים כמקור הכנסה חשוב".
בסופו של יום, בזכות דעת הרוב של נציגי הציבור, זכתה רותם לקבל את קצבאות הילדים שהגיעו לה בדין ובצדק. אולם למרבה הצער, סאת ייסוריה לא הסתיימה. המוסד הגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה. שם ישבו בדין שלושה שופטים מקצועיים ושני נציגי ציבור. השופטים יהיו הרוב.
לפסק דינם של נציגי הציבור בבית הדין האזורי לעבודה אפשר למצוא תימוכין רבים: בחוק יסוד כבוד האדם, בכללי הצדק הטבעי האוסרים לשלול קצבאות אוניברסליות, בחובת תום הלב הסטטוטורית שחלה גם על הביטוח הלאומי ועוד. אולם למרבה הצער, ספק אם השופטים המקצועיים בבית הדין הארצי יעשו בחוקים אלה ודוגמתם שימוש. הלוואי ואנחנו טועים. אולי יקרה נס וגם הם יתבוננו על רותם בגובה העיניים ויראו את מצוקתה. אנו מבטיחים לדווח לכם מה יקרה שם.