מה הנזק של אגרות החוב הייעודיות; למה התשואה עליהן נקבעה על 4.86%; למה בעולם לא מיישמים את מודל אגרות החוב הייעודיות ואיך כל זה קשור לביבי נתניהו, סטנלי פישר ואביגדור ליברמן?
אבישי עובדיה, אתר ביזפורטל
שר האוצר בנימין נתניהו החליט ב-2003 להפסיק את החגיגה – הוא הפחית את אגרות החוב הייעודיות מ-70% ל-30% מהיקף הפנסיה. אז, כמעט ולא נשמעה ביקורת – אגרות החוב הייעודיות לא היו בוננזה כזו גדולה. בדיעבד, נתניהו פספס הזדמנות להפחית לחלוטין את אגרות החוב הייעודיות שמספקות רשת ביטחון לפנסיה עם הבטחת תשואה של 4.86%. מאז ובעיקר בעשור האחרון מתברר שאגרות החוב הייעודיות הן משקולת ענקית על התקציב – המדינה מבטיחה לחוסכים תשואה פנטסטית, כאשר התשואה האמיתית צריכה להיות במקרה הטוב 1%.
המשמעות הכלכלית היא אדירה – המדינה מסבסדת תשואה של קרוב ל-4% בשנה על מרכיב של 30% מהפנסיה שלנו. זו מתנה נהדרת. הבעיה שזו מתנה שאנחנו נותנים לעצמנו. הכסף לפנסיה מגיע מהמסים שלנו. אז נכון, זה לא מדויק כי יש כאלו שמשלמים יותר מס ויש כאלו שמשלמים פחות ויש כאלו שחוסכים יותר לפנסיה ויש כאלו שחוסכים פחות, אבל בגדול זה עובר מכיס לכיס.
לסבסד את הפנסיה זה כנראה צעד לא ממש חכם.
הריבית מאז משבר 2008 נמוכה וכבר כמעט עשור אפסית. האקסיומה שלאורך זמן הריבית צריכה להיות 4%-5% כבר לא תופסת. קשה להפנים זאת, אבל….
ליברמן מציע לבטל את האג"ח הייעודיות ולהבטיח במקום הביטול – תשואה של 5% על היקף של 30% מתיק הפנסיה כשאחת לחמש שנים האוצר וקרנות הפנסיה "יתחשבנו".
לליברמן זה מצוין כי ככה הוא משפר את התקציב השנתי בשנים הקרובות (אין הוצאות ריבית על אג"ח ייעודיות) ולגבי ההתחשבנות? זה כבר בסעיפים אחרים, ערבויות, הבטחות, וגם – לכו תדעו מה יקרה עוד 5 שנים. זה כבר לא יהיה במשמרת של ליברמן…