תלמידה נפצעה במהלך שיעור לחינוך גופני.
המומחה המטפל קבע כי סוג הפגיעה, מחייב מנוחה מוחלטת בבית.
חברת הביטוח חשבה אחרת
באדיבות משרד עו"ד חיים קליר ושות'
באחד מבתי הספר בצפון הארץ, התקיים משחק כדורסל, כחלק משיעור חינוך גופני. במהלך המשחק, נפצעה אחת התלמידות. הנערה הובהלה לבית החולים. הרופאים אבחנו שבר בקרסול ימין והושם לה גבס למשך כחודש ימים. לאחר הסרת הגבס, המשיכה הנערה לסבול מכאבים ומגבלות בקרסול. למרות זאת, ביקשה לחזור לבית הספר. סוג הפגיעה שלך, הסביר לה האורתופד המומחה שטיפל בה, מחייב מנוחה מוחלטת בבית. בבית הספר, את חשופה לנזק בלתי הפיך מפגיעות תלמידים הרצים ומתהלכים זה לצד זה בצפיפות.
הנערה שמעה בעצת המומחה, המציאה לבית הספר את אישור המחלה שנתן לה והקפידה על מנוחה מוחלטת בביתה. בסך הכול נעדרה מבית הספר במשך 68 ימים רצופים.
מדינת ישראל מחייבת את רשויות החינוך המקומיות, לבטח את תלמידי בתי הספר בביטוח תאונות אישיות. הביטוח הוא קבוצתי ונרכש באמצעות החברה למשק וכלכלה של מרכז השלטון המקומי. זה האחרון עורך מידי כמה שנים מכרז לרכישת הביטוח. מאז שנת 2016, זוכה במכרזים אלה חברת הביטוח איילון. בשנת 2022 זכתה בפעם השלישית ונקבע כי תמשיך לבטח את תלמידי ישראל עד שנת 2025. את תשלום הפרמיות, 180 מיליון שקל מידי שנה, כופה מדינת ישראל על ציבור ההורים.
כדי למנוע חשש שמא איילון תנצל את כוחה ותתעמר בתלמידים פגועי התאונות, מבטיח מרכז השלטון המקומי כי מימוש הביטוח יהיה נגיש ופשוט. הוא גם מבטיח להעניק להורים שילדם נפגע, "שירות מקצועי ויחס אישי". גם משרד החינוך מבטיח כי מחלקת הביטוח שלו תעזור בעת הצורך. נכון שהבטיחו, אבל לא הבטיחו לקיים. כפי שנראה מיד, כאשר תלמיד או תלמידה נפגעים, ההורים מוצאים עצמם לבד במערכה משפטית מול מדיניות תביעות אכזרית וצינית של חברת הביטוח.
נחזור אל הנערה שנפצעה. הוריה פנו אל איילון. אולם זו סירבה לשלם את הסכום הקבוע בפוליסה עבור 68 ימי ההיעדרות מבית הספר. בסך הכול 13,804 שקל.
הורי התלמידה נאלצו לפיכך לפנות לבית משפט השלום בנצרת. התביעה הונחה על שולחנו של הרשם הבכיר מרט דורפמן.
לאיילון לא היו באמת נימוקים תקפים לסירובה לשלם. היא ביקשה להקשות כך סתם על הורי התלמידה, אולי יישברו ויוותרו על תביעתם או יתפשרו עליה. היא העלתה נימוק פורמלי מביש. איילון טענה כי אישור המחלה שנתן לנערה המומחה האורתופדי תקף אמנם בבית הספר, אך לא בבית המשפט. לצורך הוכחת תביעתה בבית המשפט, על הורי הנערה לשכור אורתופד מומחה ולהצטייד בחוות דעת רפואית-משפטית ערוכה כדין. מה ההבדל בין אישור מחלה של רופא מומחה לבין חוות דעת רפואית-משפטית ערוכה כדין? אין הבדל חוץ מהמחיר. את אישור המחלה קיבלה הנערה מהמומחה במסגרת קופת חולים בחינם. על חוות דעת רפואית-משפטית ערוכה כדין לבית המשפט המומחה לוקח אלפי שקלים. בקיצור, איילון ניסתה להעמיס על הנערה הוצאות, כדי להרתיע אותה מלהמשיך בתביעה. ייאמר מיד, כי איילון עצמה חסכה. היא לא קיימה את חובתה להצטייד בחוות דעת רפואית-משפטית ערוכה כדין מטעמה.
הרשם מרט דורפמן, דחה את טענת איילון וקבע כי די באישור מחלה ממומחה אורתופדי. אישור המחלה מעיד על היעדרות התלמידה מבית הספר והוא לא נדרש להיות בעל תוקף משפטי, הואיל והתלמידה כפופה להוראות חוק לימוד חובה.
בשלב זה כל בר דעת היה מצפה כי איילון תכבד את קביעת בית המשפט ותשלם לנערה את הסכום הקבוע בפוליסה שלה עבור חודשי ההיעדרות מהלימודים. אולם איילון התעקשה להעלות טענה סרק נוספת, כדי לחמוק מתשלום התביעה: התלמידה לא הביאה כל הוכחה לכך שהתאונה גרמה לאי יכולתה לחזור ללימודים.
הרשם הבכיר דחה גם טענה זו. הוכחת אי היכולת לחזור ללימודים, מוטלת על כתפי חברת הביטוח והיא לא הביאה כל ראיה לכך. מעבר לכך, על פי המסמכים הרפואיים, לאחר הסרת הגבס סבלה התלמידה מהגבלות בתנועה ומכאבים. לכן תקופת היעדרותה מבית הספר תואמת את פגיעתה והחלמתה.
הרשם חייב אפוא את איילון לשלם לנערה את מלוא תגמולי הביטוח עבור תקופת העדרותה מהלימודים בתוספת הוצאות משפט בסך 2,809 שקל.
בשולי הדברים אך לא בשולי חשיבותם, הוצאות המשפט המזעריות שהוטלו על איילון מסבירות מדוע חברת ביטוח הגורפת מציבור ההורים 180 מיליון שקל מידי שנה, מרשה לעצמה להתעלל כך בהורים ולהעמיס על בתי המשפט מחלוקות סרק המונעות משופטינו להתפנות לדון במחלוקות אמתיות וחשובות עשרות מונים. נשאלת גם השאלה איך זה שמרכז השלטון המקומי שותק אל מול הזלזול שאיילון מפגינה כלפיו וכלפי התלמידים וממשיך לבחור בה שנה אחר שנה כמבטחת הבלעדית של ילדי ישראל.