נפגע תאונת עבודה עם פגיעות רב מערכתיות ביקש להקל על סבלו.
במקום להיבדק על ידי שמונה עשר מומחים רפואיים (ששה מטעמו, ששה מטעם חברת הביטוח וששה מטעם בית המשפט שיכריעו בין הרופאים הקודמים), הוא ביקש להיבדק ישירות רק על ידי מומחי בית המשפט.
האם השופטת יעל וילנר מבית המשפט העליון תיעתר לבקשתו?
באדיבות משרד עו"ד חיים קליר
פ' נפצע קשות בתאונת עבודה. התאונה הותירה אותו עם מגבלות רב מערכתיות בששה תחומי רפואה: אורתופדיה, נוירולוגיה, אף אוזן גרון, עיניים, פה ולסת ובריאות הנפש. רופאי המוסד לביטוח לאומי קבעו כי נכותו המשוקללת עומדת על 86 אחוזי נכות לצמיתות (ראה מאמר באתר משרדנו על ההבדל בין נכות משוקללת לנכות מצטברת).
לעיתים קרובות, תגמולי המוסד מכסים רק חלק מהפיצויים המגיעים לנפגע תאונת עבודה. כדי להשלים את הפיצויים נאלץ פ' להגיש תביעה נגד חברת כרומגן. זו האחרונה, כך טען פ', גרמה ברשלנותה לנזקיו. לתביעה צורפה כנתבעת גם חברת הביטוח הראל, מבטחת האחריות של כרומגן.
אדם התובע פיצויים על נזקי גוף, חייב על פי תקנות סדר הדין לצרף לכתב תביעתו חוות דעת של מומחה בתחום פגיעתו. לאור פגיעתו הרב מערכתית ביקש פ' לעשות קפנדריא (קיצור דרך). הוא צרף לכתב תביעתו חוות דעת של מומחה שיקומי, שאימצה את שיעורי הנכות של רופאי המוסד, וביקש מבית המשפט כי יפטור אותו מהצורך לצרף לתביעתו חוות דעת מטעמו וימנה ישר מומחים מטעם בית המשפט בששת תחומי פגיעתו.
את עתירתו נימק פ' בטעמים הומניטריים. הוא ביקש כי ייחסך ממנו סבל הבדיקות הפולשניות והמכאיבות על-ידי 18 מומחים שונים: ששה מומחים מטעמו, ששה מומחים מטעם הראל וייתכן שאף ששה מומחים מטעם בית המשפט. במצבו הרפואי הקשה בדיקות אלה יכבידו עליו באופן ניכר. הן גם מיותרות נוכח חוות דעת המומחה השיקומי שצורפה לתביעה, חוות דעת רופאי המוסד והחומר הרפואי הרב שהצטבר במהלך הניתוחים והטיפולים הממושכים שעבר.
הראל כמובן סירבה לבקשתו. למה לגלות אמפתיה לנפגע כל כך קשה ולהקל עליו? המחלוקת הגיעה עד בית המשפט העליון.
אכן, מודה השופטת יעל וילנר, לבית המשפט סמכות לפטור נפגע מצירוף חוות דעת מומחה רפואי מטעמו. אך סמכות זו תופעל רק אם הנפגע יוכיח "ברמת הוכחה גבוהה, ובתמיכת ראיות מספקות, כי מתקיימים בעניינו 'טעמים מיוחדים' לכך שאין באפשרותו להגיש חוות דעת".
השופטת מונה את הטעמים המיוחדים שכבר הוכרו על ידי בית המשפט העליון: חסרון כיס, קושי ממשי באיתור חוות דעת רפואית בתחום הנחוץ, "קשר שתיקה" בין רופאים המונע מנפגע לאתר מומחה מטעמו, מומחה רפואי מטעם בית המשפט המחווה את דעתו בדבר צורך למנות מומחה רפואי נוסף ועוד כיוצא באלה.
לעומת כל אלה, קובעת השופטת וילנר, סבלו של נכה עם פגיעה רב מערכתית קשה כתוצאה מבדיקות על ידי מומחים רפואיים רבים אינה מצדיקה מתן פטור מצירוף חוות דעת מומחים מטעמו. "נדמה כי הכבדה זו היא מנת חלקם של כלל הנפגעים הסובלים מפגיעה רב מערכתית… ועניינו של פ' אינו חריג מבחינה זו".
השופטת וילנר מודה כי קבלת בקשתו של פ' "עשויה לקצר את ההליך המשפטי ולייעלו, ובכך לחסוך במשאבי הצדדים ובית המשפט. זאת, נוכח עלויותיהן הניכרות של חוות דעת המוגשות מטעם בעלי הדין, וכן לאור העובדה שפעמים רבות בית המשפט ממילא ממנה מומחה מטעמו לשם הכרעה בין חוות דעת סותרות המוצגות לפניו… ואולם, זהו עניין למחוקק לענות בו".
החלטת השופטת וילנר ניתנה ימים ספורים לפני כניסת תקנות סדר הדין החדשות לתוקף. ייתכן שכיום, לאור עקרונות היסוד שבתקנות החדשות, ביניהן הדרישה כי בית המשפט ישקול גם קיומו של דיון מהיר ויעיל וחיסכון במשאבי זמן ועלויות, החלטתה הייתה משתנה. אולם מה שצריך להטריד אותנו הוא שבעיני שופטינו, סבלם של נפגעים קשים רב מערכתיים, לא מהווה צידוק להקל עליהם במהלך המשפט.
נהפוך הוא, יש תחושה קשה כי מערכת המשפט לא רק אדישה לסבלם של מוכי גורל אלא מפעילה כלפיהם דקדקנות יתר. זאת לעומת הסלחנות שהמערכת מגלה כלפי תאגידי הביטוח כשהם מעבירים את מבוטחיהם שבעה מדורי גיהנום בתוך כתלי בית המשפט ומחוצה לו.
בטקס למינוי שופטים חדשים שהתקיים במהלך המחאה החברתית של שנת 2011, הביעה נשיאת בית המשפט העליון דאז, השופטת דורית ביניש, את דעתה כי על השופטים לגלות אמפטיה לסבלו של "האדם הנזקק" כלשונה. הנשיאה ביקשה מהשופטים החדשים להמשיך במסורת המערכת המשפטית שבהנהגתה ולגלות "תבונה ורגישות
" כאשר האזרח הקטן יבוא לבקש את עזרתם. הנשיאה הדגישה במיוחד את העזרה שהשופטים אמורים להגיש לנפגעים בתחום הביטוח. המסר היה יפה ורגיש. אולם לצערנו כנראה נשתכח מלב. אכן יש במערכת שופטים שמגלים רגישות חברתית. חבל שהם כל כך מעטים.