אלה אלקלעי, אתר ביזפורטל
בעיית החוב התעצמה בשנים האחרונות, כי יש הרבה מאוד גופים ששמחים לתת לנו הלוואה; ככלל, עדיף לא להתפתות להלוואות, אבל אם אין ברירה עדיף ללוות מקופת הגמל או קרן הפנסיה.
כשאנחנו במשבר, אחד הדברים שהכי מעצבן לשמוע הוא, שכל משבר הוא הזדמנות. משבר פיננסי, כמו כל משבר, מייצר הזדמנויות, רק שקשה מאוד, עד בלתי אפשרי לתזמן אותן. במישור האישי, היות שזהו אירוע שאינו בשליטתנו, הוא מחליש את הצורך לקחת אחריות אישית. אבל המציאות היא, שלצערנו הרב המשפט 'צרת רבים נחמת טיפשים', תופס גם באירוע שכזה ולכן אין לנו ברירה אלא לפעול.
קודתית נראה שאנחנו בעין הסערה
באופן יחסי חזר השקט, וישנה אווירה של חזרה לשגרה. בשוק ההון הרגיעה משתקפת בכך שבאפריל עלה מדד ת"א 90 ב-17.7% ומתחילת השנה הוא ירד ב-7.42% בלבד. יש שיגידו שפספסנו את ההזדמנות, ויש שיגידו ההזדמנויות הגדולות לפנינו. לצערנו הרב אין לנו מושג מה יקרה מחר בבוקר. האם נראה התפרצות נוספת כבר במאי, רק באוקטובר או בכלל לא? האם נלמד להתמודד עם ההידבקויות מהקוריאניות, הניוזילנדיות ואחרות, או לא? האם הממשלה תתייצב ותצליח לייצב את המשק או לא?
מה יקרה מחר?
לא רק שאנחנו לא יודעים מה יקרה, אנחנו יודעים שאין בנמצא מומחים ומומחיות שיודעים לומר מה יקרה ומהן ההסתברויות הסבירות לתרחישים השונים שמסתמנים כאפשריים. יחד עם זאת, יש לנו מושג טוב ביחס למצבנו האישי ולגבי מה יהיו ההשלכות של תרחישים שונים עלינו.
אם להציג דוגמאות מהקצוות אזי, אם אני בחל"ת, הסיכון שגלום עבורי בתסריטים בהן הממשלה לא תייצב את המשק, או שנראה התפרצות חוזרת, הוא סיכון גבוה וצריך לקבלת משקל משמעותי בהתנהלות הפיננסית שלי. לעומת זאת אם אני עובדת בעבודה חיונית, כנראה שדאגתי העיקרית כרגע איננה מצבי הפיננסי.
הכלים הפיננסיים שעומדים לרשותנו….