שלושה ימים לפני שמיעת הראיות והסיכומים הודיע תאגיד הפניקס לשופט כי החליט לשלם למבוטח את כל תביעתו "מבלי להודות בדבר". זאת לאחר שהסתבר כי נציגי הפניקס הסתירו מהשופט חוות דעת של מומחה מטעמם, שקבע כי מצבו של המבוטח עונה להגדרת מקרה הביטוח.
השופט גלעד הס, כיום שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, תיאר בחדות, בתבונה וברגישות את מצבו של מבוטח שתאגיד הביטוח שלו מפנה לו עורף.
לבסוף קבע כי תאגיד הפניקס התנהג בחוסר תום לב והטיל עליו את הסנקציה של ריבית מיוחדת.
האם הסנקציה תרתיע את מנהלי הפניקס מלהתעלל במבוטח הבא?
באדיבות משרד עו"ד חיים קליר ושות'
בבית משפט השלום בתל אביב, הסתיים בימים אלה משפטו של המבוטח יעקב דורון בן השישים ושמונה נגד תאגיד הביטוח הפניקס.
דורון סובל מבעיות נוירולוגיות וקוגניטיביות קשות בעקבות שתי תאונות. הביטוח הלאומי קבע כי נכותו מגעת לכדי 100% לצמיתות ושהוא איבד את כושר עבודתו. גם מומחה מטעם הפניקס אישר זאת.
למרות הפצרות השופט גלעד הס לאורך כל שנות ההליך המשפטי, סירבה הפניקס לשלם לדורון את המגיע לו. הפניקס גם לא חששה להסתיר מהשופט את חוות דעת המומחה מטעמה, שאישר כי דורון מצוי באובדן כושר עבודה. גם לאחר שנאלצה לחשוף את חוות הדעת, המשיכה הפניקס להתיש את דורון ואת השופט בסירובה לשלם לדורון את המגיע לו.
כך נהגה עד שהגיע יום הדין. הוא היום שנועד לשמיעת העדים והסיכומים. או אז, נחפזה הפניקס להודיע לשופט כי היא מסכימה לשלם את כל רכיבי תביעת המבוטח פרט לסנקציה של "ריבית מיוחדת". אותה סנקציה שבית המשפט מוסמך להטיל על תאגיד ביטוח שהתחמק מתשלום בחוסר תום לב.
השופט גלעד הס נאלץ לפיכך לדון בשאלה האם הפניקס התנהגה בחוסר תום לב כלפי דורון.
כדי לא לגרוע מעוצמת דבריו הנוגעים ללב של השופט הס נביא אותם כלשונם:
"במשך שנים רבות היה מתעורר יעקב דורון טרם אור ראשון, ליום עבודתו במחלקת התברואה בעיריית תל אביב. כשהגיע לעבודה התייצב ונעמד בחלק האחורי של משאית איסוף הזבל, וניקה את רחובות העיר תל אביב מאשפה.
יעקב דורון פרנס בכבוד את משפחתו בעבודתו זו במשך שנים רבות.
ביום 27.12.2017, יום קר של סוף חודש דצמבר, חזר יעקב דורון, אז בן 64, מעבודתו באיסוף הזבל, עלה במדרגות לעבר ביתו, אולם החליק על המדרגה וקיבל מכה חזקה בראש.
יעקב דורון ניסה להמשיך בשגרת יומו למרות הנפילה עוד יומיים תמימים. לאחר אותם יומיים כוחו של יעקב דורון לא עמד לו. זוגתו שמה לב שמאז הנפילה הוא אינו כתמול שלשום והוא מבולבל. היא התקשתה להעירו לעבודה והבהילה אותו לבית החולים, שם התגלתה אצלו אותה פגיעה נוירולוגית קשה.
ליעקב דורון היו לא פחות משלוש פוליסות ביטוח שנועדו למקרים דומים, פוליסות עליהן שילם שנים רבות, ואכן הוא פנה לקבלת תגמולי ביטוח וקיבל תגמולים שכאלו (עבור כחמישה חודשים בלבד-ח.ק.).
למרות שקיבל תגמולי ביטוח, רצה יעקב דורון לחזור לשגרת יומו, לצאת לעבודה ולא להסתמך על תגמולי הביטוח. וכך, יעקב דורון למרות המגבלות הנוירולוגיות ניסה לחזור לעבודתו במחלקת התברואה. נשים לב, יעקב דורון לא חזר לעבודה במשרד ממוזג בחברת הייטק ברמת החייל, אלא חזר לעמוד בחמש בבוקר מאחורי משאית איסוף אשפה. זו הייתה שגרת יומו קודם לנפילה ואותה קיווה להמשיך ולנהל לאחר הנפילה.
אולם, כוחו של יעקב דורון לא עמד לו. אחרי כחודשיים ימים היה מעורב בתאונה נוספת. תאונה נוספת זו, והקשיים הנוירולוגיים מהתאונה הראשונה הכריעו את יעקב דורון, והוא נאלץ לשוב ולפנות לחברת הביטוח הפניקס.
אלא, שהפעם חברת הביטוח הפניקס, הפנתה ליעקב דורון עורף. חברת הביטוח התכחשה לחבותה כמבטחת כבר בעת הפנייה הראשונה. לאחר מכן, למרות שהייתה בידיה חוות דעת הקובעת את זכאותו של יעקב דורון לקבלת כספים, לא שילמה לו דבר.
האם אנו יכולים לחוש את מצוקתו של יעקב דורון עקב סירוב חברת הביטוח? להבינה?
מדובר בבן אדם הגון, אשר כל חייו עבד קשה למחייתו ואשר מבוטח למקרה אסון. והינה האסון אכן מגיע, ועכשיו צריך הוא את חברת הביטוח, אולם זו אינה משלמת. ויש לשלם חשבון חשמל, ויש גם חשבון מים, והילדה הגדולה נרשמת ללימודים, והאבא רוצה לעזור בשכר הלימוד, אבל יעקב דורון אינו יכול לעבוד, וחברת הביטוח לא משלמת, ולא ניתן.
יעקב דורון רואה איך החסכונות הצנועים הולכים ואוזלים, המצוקה הכלכלית משתלבת עם המצוקה הנוירולוגית, ההליך המשפטי מתארך, ואין כסף… והייאוש עלול להשתלט.
בית משפט זה כמובן מודע לכך שמצוקתו הפרטית של מר דורון אינה מהווה שיקול בפסיקת פיצויים לדוגמא מכוח סעיף 28א' לחוק חוזה הביטוח. אולם, נראה כי מצוקת מר דורון ודומיו כן עמדה בעיני המחוקק עת שב ותיקן את סעיף 28א' במגמה להחמיר עם חברות הביטוח שאינן משלמות תגמולי ביטוח שאינם שנויים במחלוקת.
לאור האמור לעיל, לאחר ששקלתי את השיקולים לקולא ולחומרא, ולאחר שהבאתי בחשבון את הפסיקה בנושא ואת עמדת המחוקק, אני סבור כי האיזון הראוי הינו פסיקה של פי 5 מהריבית הנקובה".
עד כאן דבריו הרגישים של השופט גלעד הס, שמונה בימים אלה לבית המשפט המחוזי בתל אביב.
אלא שהתוצאה הסופית ("פי 5 מהריבית הנקובה") מזכירה את דברי החכם באדם: "נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִן" (משלי כה, יד).
הריבית החוקית נקבעת מידי 3 חודשים על ידי החשב הכללי במשרד האוצר. היא עומדת כבר שנים רבות על 1% בלבד לשנה. לבית המשפט יש סמכות להטיל על תאגיד הביטוח עד פי 20 מהריבית החוקית. השופט הס פסק כי יש להטיל על הפניקס רק פי 5 מהריבית החוקית ולמשך כשנה אחת בלבד, בה הסתירה הפניקס ממנו את חוות הדעת שבידיה. לכן התוצאה של פסק דינו היא שהפניקס תשלם עבור כל השנים הארוכות בהן עיכבה שלא כדין את כספו של דורון בידיה תוספת של כ- 5% בלבד.
תוספת מזערית זו לא תרעיד את אמות הסיפים בהפניקס. לכן לא תרתיע את מנהליה מלהמשיך בהתנהלותם הנלוזה. הם אפילו לא יטרחו לקרוא את דבריו הנוגעים ללב של השופט הס. הם לא יזדעזעו מול דמותם המשתקפת במראה המדויקת להפליא של השופט הס. מנכ"ל הפניקס לא יתקשר אל דורון ויתנצל בפניו. יש יותר סיכוי שהוא יזמין את מסלק התביעות שהתעמר במבוטח, יטפח לו על השכם ויעודד אותו במילים "יישר כוח". הוא אפילו לא ימנע ממנו קידום ובונוס.
יש לזכור כי אילו המבוטח היה מסתיר חוות דעת, הוא היה מוכרז כרמאי ותגמולי הביטוח כולם היו נשללים ממנו. גם אלה שללא ספק מגיעים לו.
וכך, גם בתוך כתלי בית המשפט תאגידי הביטוח ימשיכו להתעמר במבוטחיהם, לזלזל במבוטחים ולהסתיר ראיות משופטינו. האמון במערכת יפחת יותר ויותר. כמה עצוב וכמה מסוכן.